"כוכבים", אמר הוא, "הם השתקפות חיי האדם".
"כמו זכוכית וכמו מים, השתקפות היא מבט נוקב כלפי פנים".
"השמש זו הוא, האדם המתבונן, חם כמו אש ולהבות מלא רגש ותשוקה,
כל שאר הכוכבים זה הם, חבריו-סובביו".

"משפחות כוכבים כגון הדובה הגדולה, הן לא אחרות ממשפחתו שלו,
כשכוכב גלוי בעל השפעה יותר גדולה מחבוי, או שמא? אניגמות קיום
ילדי, זה החידה של החיים".

"כוכבים הבודדים הם חבריו, שכן עולמם הוא חבוי מפניו אך מעגלי
חייהם סובבים אותם בחגורה הדוקה של יקום."

"כל אדם שפגש ברחוב, אפילו אם לא יצר קשר עין עמו, הוא כוכב
בעולמו של המשקיף, שכן בלי מסתורין ואי ידע עולם מסיבובו חדל
וקיומו זמני מאוד."

"וכוכב נופל", שואל הילד המסתקרן, "מהו הכוכב הנופל?"
עונה הדובר, "כוכב נופל הינו אדם שנופל, ילדון, אדם שנפל".
"אז למה מבקשים משאלה מורי? למה כאשר רואים כוכב נופל ממלאים
את ליבנו בייחול?" שואל הצעיר.

עונה לו הדובר, "שכוכבך ייפול, תבין מדוע".

"ומטר מטאורים מהו? שכן מטאורים אינם כוכבים".
"נבון אתה ילדי", עונה לו הישיש, "מטאור הינו זיכרון, ומטר
הינו גל של נוסלטגיה שאופף אותך ומזכיר נשכחות" .

"מקרה דומה קרה לי מורי",
"איזהו מקרה"? עונה המורה.
"עמדתי לבדי במדבר, והבטתי אל כוכבי היקום שלי,
עמדתי על הר גבוה של קרירות בין מחוז החום השפל למחוז הדמעות
האבודות, גבולות אדם מורי הם דבר ילדותי וכוחני"

נא המשך ילדי

הצעיר דומע: "אז ניצבו שני אנשים מצדדי
דיברו שפות שונות למדי
ירו כדורים חודרי שיריון לגופי,
ואז אלי,
אז אלי..."

- "המשך ילדי."

"אז כוכבי
נפל."