"שני ילדים מטיילים על חוף ים אבוד,
הימני משקיף על הים,
ומעיניו הנוצצות נשקף מנהיג צבאי לבוש מדים
ושערו הבהיר מתנפנף ע"י שריקת המוות הקרירה
בעוד הוא מנווט צוללותיו הקטלניות וההרסניות אל מתחת לספינות
האויב
עד לרמיסה כללית וניצחון בולט שיירשם בהיסטוריה הנוצצת של
המלחמות האפרוריות.
ומנגד לו,
ילד הנשקף מעיניו מבטו של גאנדי החביב,
בעודו משייט במחשבותיו בין הדולפינים הצחקקניים לדגים הזוהרים
באור יום
מהשתקפות הים הבהיר והצלול, שמעליו שזורים עצי קוקוס פוריים.

יריבו לעולם, השתלט על האויב האימתני, בים שכולו דם וזעקות אדם
שבוכות למחילת האל על היותן נבזות וקשובות לגנרל,
ים גלי קשה ושחור באור יום שהתחבא מאחורי תמרות העשן מאוניות
הקרב שצוללות למעמקים, בחיפוש אחרי תשובה לנזקיהן;
מעליהן משייטים טילי הטורפדו, עם מטרה עזובה, עם כוונה עלובה.


ומנגדו, אויבו שלא באשמתו,
הצעיר הנצחי, עם מדי גן העדן
על פני ספינה עשויה זוהר קורן,
מפליג על ים שקט על פני עולם בהיר.

ונפגשו במרכז שני אויבי העולם
ובמקום הפיצוץ נוצר לו אדם."

התעוררתי מול ים,
קצת סוער, קצת שקט,
בידי אחת דף וביד שנייה עט


בקרבות הדימיון על המציאות האינסופית
בקרבות על שלטון שנגמרו רק בדמים
בקרבות אנושים של אנשים מיואשים
הכרות מעמיקה של שני ילדים