אולי מחר אני אצא שוב לסיבוב בשכונה ואמצא אותך. את תשבי לבד
על הספסל כמו פעם שעברה שנפגשנו. הפעם אני אגיד לך שלום ואם לא
תרצי לא תחזירי לי תשובה. אני אביט בשמים, ואין שמש וגם ירח
אין, אבל כוכבים זוהרים מאירים לך את העיניים, אני חושב שאני
אשב לידך ולא אומר מילה. לא בגלל שאני לא רוצה, אני פשוט לא
יכול. זה לא בדיוק שקבענו להיפגש, פשוט היינו איפה שהיינו
ונפגשנו בשנית. אני יושב לידך על הספסל, כל כך קרוב אבל מרגיש
שמפריד בינינו מרחק של שנות אור, אני מרגיש את האור שיוצא ממך
רק אחרי שהלכת. את החום שלך, את הריח. פעם באתי ולא היית,
יכולתי להריח את הריח המתוק שלך מכיוון הספסל. פעם הבאה שניפגש
אני מבטיח שנדבר, אולי לא שיחה גדולה אולי אפילו לא שיחה בכלל,
אבל נחליף כמה מילים זה בטוח. ואם תהיה לי אפשרות אפילו אגיד
לך את שמי ואולי את תגידי את שמך. פעם התעוררתי והיית לידי,
אני מקווה שאמצא אותך שוב, נשב על הספסל ולא נחליף מילה.