לילדה הקטנה שנשארה מאחור,
לילדה הקטנה שלא רציתי לזכור:
את שנשארת ללא ברירה בגפך,
אני רוצה לבקש את מחילתך.

שלא הקשבתי לך כשבכית,
שלא חיבקתי אותך כשכל כך רצית,
שלא שמרתי אותך מפני רע,
שלא הקלתי את רוע הגזירה.

מצטערת שכלל לא הקשבתי לך,
מצטערת שכל כך שנאתי אותך,
מצטערת שאפשרתי כאב לך ולי,
מצטערת על אותו לילה גורלי.

והכאב נמשך עוד ועוד,
ואנו נעשינו יותר רחוקות,
אבל מהכפייה שחווית לא רצית להתעלם,
ואני הפכתי אותך לשד מאיים.

ואת נשארת שם בכל פעם,
שרוטה, חבולה ושוטטת דם.
ואני רצתי הלאה לא רציתי לראות,
את פני בפנייך שם משתקפות.

לילדה הקטנה שנשארה מאחור,
לילדה הקטנה שאני רוצה לזכור:
אנא שימי ידך בידי,
ילדה קטנה, הלא את היא אני.