מוקדש למישהי אחת מקסימה,
את שמה אני לא יודע,
אולי לעולם לא אדע.
בלילה הכי גשום בשנה,
אותי הולך בגשם ראתה,
בלי שמץ של היסוס או השגה
בחיוך קורן את דלתה פתחה,
לי היא הוכיחה את מידת נדיבותה,
עד סף דלתי להסיע התעקשה,
ואני - מתבלבל ומסיים את הפגישה במבוכה,
מנסה לבטא כוונה אחת פשוטה;
תודה.

אני מקדיש לך סדרה צנועה זאת,
שמבטאת את האהבה הגדולה שלי ללילה.
להחזר האור מהאספלט הרטוב,
לבדידות הקרה
ולפרטיות החמה,
לשאון האורות
ושתיקת המכוניות,
לכל התנועה הזאת, המסנוורת,
של עולם ומלואו,
על הרקע השחור של השמיים.