אחרי שנתתי לך לדרוך עלי.
אחרי שנתתי לעצמי להפגע ממך.
אחרי שהאמנתי לשקרים שלך.

"אני אוהבת אותך".
"אתה הכי מדהים שיש".
"מעולם לא התייחסו אליי כמוך".

שקר על שקר על שקר.
אבל אלו רק מילים.

אין כוחך אלא בפיך יקירתי, ונתתי לעצמי ליפול לתסבוכת.
כאב לי לסיים את זה באמת, את אדם מיוחד.

אך את לא בשבילי, כנראה שמעולם לא היית.
את ההחלטה שלך את עשית, כאשר לא עמדת מאחורי המילים המתוקות
שלך.

מאחורי המגע הרך שלך, והחיוך הכובש.
את ההחלטה שלך את עשית, כאשר סירבת לענות.

ואם לא עשית את ההחלטה שלך, אני את שלי עשיתי.
ואני אעמוד מאחורי ההחלטה שלי עד הסוף, כי אינטרגיטי יש לי.
בניגוד לאינטגריטי השבור שלך.

רק טוב, באמת. לא באתי ממקום של לפגוע, לא רציתי לעורר בך
תגובות שווא, או אני פועל ככה כדי שתחזרי אליי, ההיפך. הבנתי
שאת לא בשבילי, איני זקוק לאדם כמוך בחיי.

היום אני בספק שנחזור לדבר, לא כי אני לא אוהב לדבר איתך. אלא
כי מה הטעם בכך.
מה הטעם בשיחות של שקרים, חצאי אמיתות.

שיהיה לך הכי טוב בעולם.
אני אוהב אותך יקירתי, אך את עצמי אני אוהב יותר.