די עם השקט! לא רוצה שקט! לא יכולה יותר להיות עם השקט הזה!
רוצה רעש, רוצה לצרוח, לצעוק! למה אתה שותק? אתה לא מבין
שהשתיקה לא עוזרת? שהשתיקה כואבת יותר? תגיד משהו! תעשה משהו!
מייאש... השיעמום הזה כל כך מייאש... לא יכולה יותר! חייבת
לעשות משהו! למה אפעם לא עושים שום דבר? נמאס לשבת ככה! צריכה
לזוז, לרוץ, לברוח, לא יודעת ממה, גם לא אכפת, רק חייבת לעשות
משהו, לברוח מפה, לפני שאני אשתגע! או שאולי כבר מאוחר מדי?
שוב פעם שקט! לא רוצה שקט! השקט מפחיד אותי, מלחיץ, מביך. לא
יכולה לחיות בשקט! אף אחד לא יכול. כל כך הרבה רעש מסביב ורק
אצלי שקט. כולם רוצים שקט לפעמים ורק אני מחפשת רעש. תגיד משהו
לעזאזל! למה אתה לא אומר שום דבר? למה אתה יושב שם, מסתכל
עליי, עם המבט הטיפשי הזה שלך? לא רוצה שתסתכל עליי! איך אתה
יכול להסתכל לי בעיניים בכלל? שיקרת לי! והשקר כואב, מענה,
הורג. כל כך אהבתי אותך! עדיין כל כך אוהבת אותך! אבל לא יכולה
לשכוח איך שיחקת, איך שתקת למרות שידעת שאני מחכה למשו שלא
יגיע... אתה והשתיקה המחורבנת שלך! תעשה משהו! אל תיתן לי ללכת
ככה, אל תתן לי ללכת עם הכעס הזה, עם העלבון! תגיד משהו! תצעק,
תבכה, תבקש סליחה, משהו! רק אל תשב שם, אל תשב ותשתוק!
אולי אני צריכה לצעוק? לבכות? להתחנן? אבל כל כך פגעת... חייבת
ללכת! לא יכולה לחכות יותר. רוצה לצעוק, לברוח, וכל כך רוצה
להישאר! חייבת ללכת, שנינו יודעים שככה צריך. חייבת לשתוק, שלא
תדע כמה פגעת. אבל השקט הזה, כל כך חורט, תגידי משהו! תעשי
משהו! ילדה מטומטמת! איך ישבת ושתקת שהוא שיחק איתך ככה? איך
ישבת והסתכלת וחיכית? איך היית כל כך תמימה? למה לא עשית
שומדבר? למה לא אמרת כלום? די עם השקט הזה!

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה