דוד נניק / כשאת רחוקה |
ממשיכים גשמי דמעותייך לרדת על גג ביתי
וריח שיערך מתעבה על חלון חדרי
מוביל את אפי אל עבר טעמים אסורים.
דווקא כשאת רחוקה
קל לי להאמין שאת מושגת
כי אין מי שייתקן את שגיאות מחשבותיי המרושעות
המשתעשעות בנדנדות גן בדידותי.
אפילו כשאת רחוקה
עינייך הכחולות מציפות את נחלי געגועי
וזכרונות אהבתינו מכבידים כאבנים
מטביעים אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|