את בן-אדם זר
בן-אדם זר ומוזר
זרה אפילו לעצמך
כולם כמוך ואין עוד אף אדם כמותך.

כמה טעויות, ועל כולן את משלמת
לא זוכרת הכל אבל כל טעות נראית מוכרת.
זה לא מיקרי, זה קורה, זה קרה.
זה לא אישי, זה אסון, זה נורא.

את עצמך אסון, כולם כבר יודעים
את צרה צרורה, זה ידוע ברבים.
ואין מי שיציל אותך, או מה
את תקועה לבדך, תמיד עם עצמך, עם אותה הבעיה.

וכשתחשבי שזה יגמר, תחשבי שזהו, זה סוף-סוף יעבור
אז תגלי, וכבר לא במפתיע שזה שוב יחזור.
ותנסי להאשים את כולם ולהפיל עליהם הכל
אבל אין לך מה לנסות, הרי זו את בסך-הכל.


(12.1.2004)