[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נוי אלון
/
הגשם קופא באויר

לפעמים זה כאילו אני יותר מדי פוחדת,
מהמגע שלך, מהקול שלך
מהנשיקה שלנו.
הייתי רוצה להיות אמיצה, לשאת אותך בזרועותיי,
לעטוף אותך, לחמם את גופך בגופי
ואחר כך להשליך אותך לאדמה, לנפץ את ראשך לסלעים
ולהשכיח הכל. אבל אני לא מסוגלת.

כשאתה מדבר אליי אני מרגישה את הגשם קופא באויר.
הוא אפילו לא הספיק להגיע לקרקע וכבר
אתה מביט בי, והעיניים שלך בתוכי
ואתה בתוכי, אבל אני לא שלך, מצטערת.
אתה לוקח את ידייך ומחליק על מותניי, במגע שמעביר בי
רוגע.
אני מרימה את ראשי ומבטינו נפגשים,
גופי מתמלא צמרמורת מהפחד לנשק אותך, ואחר כך לברוח.
לא, אני לא דואגת לעצמי, הרי לא אשאר לבד
המבט שלך איתי והיד שלך בתוכי ברגע שרק אאחוז בה,
אבל אתה תישאר לבד. אני לא איתך.

אם הייתי יכולה לספר לך כמה אני פוחדת,
להביט בך ולבקש סליחה על כל רגע שאני לא נותנת לעצמי להתמסר
אליך.
כמו שאתה אליי.
וזה יפה שעכשיו אתה מחבק אותי, בדיוק כמו שההוא חיבק אותי
באמצע יום של קיץ, על מיטה זרה.
אבל זה לא אותו הדבר, זאת אומרת, כמעט.
גם כאן הרוח תנשוב בדיוק ברגע שנועד לחיות לשנינו,
ואתה כמו אידיוט תפספס אותי,
ואני כמו מטומטמת אניח לך ללכת, עד הבוקר
בו אפקח את עייני ואבין
איך נתתי לך לחמוק, בדיוק בנקודה בה הלב שלי השלים את החסר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סלוגן שמאושר,
האם הוא באמת
מאושר?




קחו דקה להבין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/1/05 12:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נוי אלון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה