אני תוהה מה עדיף,
באיזו גישה לנקוט;
עברו כבר 21, תחזיק חזק,
תתגבר, בסוף זה יגמר,
או אולי,
עברו רק 21, הרוב והטוב עוד לפנינו,
אלי, אלי שלא יגמר.

מנהרת הצבא קרובה לסופה
ואור האזרחות,
ספק רכבת ספק תקוה,
כבר נראה מרחוק.

גם הבנק פותח לי שעריו
ומזמין אותי להתעסק
בעניינים הזרים לי.

ואני ניצב על הר
לא בהכרח גבוה.
ומביט לאחור
על שנה חולפת,
על דרכים שנחרשו בכפות רגליי,
על עליות שהגירו זיעתי
ונופים שהעתיקו נשימתי.
ומסתובב להביט קדימה
והתמונה הניבטת
דומה לזו שבגבי.

ואינני עצוב אך גם לא שמח.
פניי חתומות
והרגשות מעורבים.

עברו 21.
נשאר עוד הרבה...