צ'רלי לא אהב את השגרה.
הוא היה קם בבוקר לאותה שגרה משעממת, אמא היתה מעירה אותו
בקולה הצורם: "קום , כבר רבע לשבע!"  הוא היה פותח את העיתון
ומגלה שהיה עוד פיגוע ירי ליד נצרים, אחר כך הוא היה אוכל את
הקערה היומית של הקורנפלקס שלו, והיה הולך אחר כך לבית ספר.
אחלה של שגרה. בבית ספר לא היו הפתעות מיוחדות, המורה שלו
למתמטיקה, גילה, הפציצה אותו כרגיל בשיעורים ויואב הנודניק של
הכיתה היה עוד פעם מבלבל לו את השכל. אפילו רוני, הילדה מיא' 5
שיכלה לשבור לו את השגרה, שגרתית.
צ'רלי לא אהב את השגרה.
הוא היה קם בבוקר לאותה שגרה משעממת, הסמל הפלוגתי היה מעיר
אותו בקולו הצורם: "קום כבר רבע לחמש..." הוא היה פותח את
העיתון ומגלה שהיה עוד פיגוע ליד נצרים, אחר כך הוא היה אוכל
את הקערה יומית של הלוף שלו, ואחר כך היה הולך לשמירה. אחלה של
שגרה. בבסיס לא היו הפתעות מיוחדות, המ"פ, שלום הפציץ אותו
כרגיל במטלות וחזי הנודניק של הפלוגה עוד פעם התבלבל עם הנצרה
של הרימון. אפילו דנה "הילדה" מהמחנה ליד שיכלה לשבור לו את
השגרה שגרתית.

צ'רלי הלך לטיול לילי קצר, ופתאום עמוד אש אחד קטע לו את השגרה
באמצע מארב. צ'רלי קום כבר! שאג הסמל, אתה חייב לחיות! הכותרת
בחדשות היתה למחרת: "פיגוע בנצרים, הרוג אחד ושלושה פצועים
קל!" הקריין בחדשות אמר: "עוד הלוויה, לצערנו זה שגרתי במציאות
היום יומית שלנו. אחלה של שגרה. בהלוויה לא היו הפתעות
מיוחדות. צ'רלי חייך בקברו, הוא שבר את השגרה! הוא יכול לנוח
על משכבו בשלום.