יום ראשון

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו
ובוהו, וחושך על פני תהום, ועוד כמה תיאורים כאלה. ויאמר ה'
יהי אור וישאר חושך. ויאמר ה' בשנית יהי אור וישאר עדיין חושך.
ויבן ה' כי המגעים לא משהו, וירם צעקה לדוד'שלו החשמלאי ויצעק
לו: "אברם!!! אברם, כפרות, בוא תקן לי את המגעים של האור".
וירד האברם ויתקן לו  ת'מגעים , ולא יקח תשלום כי זה משפחה.
אם כן, ויהי אור. ויאמר אלוהים: "עכשיו כשיש לי אור אני יכול
לעשות צורות של חיות בעזרת הידיים שלי ליד קיר, ואז יראו על
הקיר את הצל שלהם!". ויצחק אלוהים קצת, ויבן פתאום כי לא ברא
עדיין חיות, ויתאכזב.  
ויחלט אלוהים שהוא עשה מספיק ליום אחד, ויחזור הביתה, ויברא
האל לעצמו ספה, וישכב עליה, וירדם.

יום שני

ויקום אלוהים בבוקר יום שני, ויפהק. ויתלבט לעצמו : "אם אני כל
יכול, האם אני יכול להמציא אבן שאפילו אני לא יכול להרים?".
וינסה אלוהים, ויצליח לברוא אבן שהוא לא יכול להרים, וישמח,
ויזכר פתאום שהוא לא כל כך כל יכול,  ויתעצב, ויזכר אלוהים
שלפחות הוא לא גיבן, וישמח.
ויחליט אלוהים כי הגיע הזמן להמשיך במלאכתו, ויקום, ויתמתח,
ויקח את הסנדוויץ' שאמא הכינה לו , וירד לכיוון העולם שברא
אתמול. וישאל את עצמו אלוהים: "ובכן, אל רחום שכמוני, מה אני
אברא היום?", ויענה לעצמו : "ובכן, כמובן, הוד גדולתי, אני
אברא הכל! גם צמחים, גם אגמים, גם בעלי חיים, גם בני אדם, וגם
חפצים דוממים! גם צעצוע וגם שוקולד! אבל אני יודע שזה בלתי
אפשרי! הרי, זה כן אפשרי!" ויסחף אלוהים, ויתחיל לזמר את
הפרסומת לקינדר, ולרקוד עם עצמו בזוגות.

ויעברו מספר דקות, ויתעשת על עצמו אלוהים, ויחליט כי הוא לא
יכול את הכל ביום אחד, כמו שלא יכול להיות שהילד בפרסומת
לקינדר יגדל להיות בנאדם נורמלי ושפוי.
ויחליט אלוהים כי הוא יחלק את העבודה לכמה ימים בשבוע.
"אז מה בכל זאת אעשה היום?", שאל אלוהים את עצמו, כשהוא מרוצה
מהעובדה שהוא סוף סוף מצא שותף לשיחה אינטיליגנטית. "טוב,
חייבים להתחיל במשהו, לא? היום אני מטפל באגמים, בימים, בנהרות
ובנחלים , יעני-בצנרת".
וייקח אלוהים את בגדי האינסטלטור שלו, ואת המפתח השוודי שקיבל
מהשטן ליומולדת, וייחל בעבודה הקשה. ויעבוד אלוהים קשה מאוד,
ויעשה עבודת אינסטלציה באמת מצוינת, ויטפח לעצמו על השכם,
ויעצור לרגע, ויבין שהוא אלוהים בודד מאוד.

ויעשה אלוהים בסוף היום סיבוב בכל מה שברא היום, ויתרצה. וייתן
לכל אגם ולכל ים ולכל נחל שם משלו, ודווקא בישראל החליט לתקוע
את ים המוות.
ויחליט אלוהים כי זהו, ויעלה לביתו כדי לישון, ויעבור בדרך
בבנק, ויתבאס מהאוברדראפט, ויחשוב לעצמו: "וואלה, הייתי צריך
להקשיב לאמא ולהיות רואה חשבון". ויחלט אלוהים כי בפעם הבאה
שהוא יהיה ב"כנס  האלוהים השנתי" הוא יעלה את נושא השכר
הנמוך.

יום שלישי

בבוקר יום גימל הזברה קמה, פשטה את הפיג'מה, חשבה ולבשה את
שמלת המלמלה.
ובאותו הזמן, במקום אחר לגמרי: אלוהי אברהם יצחק ויעקב מתעורר
גם הוא, ולא מבין איך קיימת כבר זברה, מי המציא את הפיג'מה
ולמה לעזאזל מסופר על זה כאן. ויאיים אלוהים קלות על כותב
הסיפור, ויצמיח לו זנב כדי להבהיר את חוזקו, ויציית כותב
הסיפור.

ויחליט אלוהים כי ביום שלישי הוא ימציא את האדמה (החול, החמרה,
האבנים וריצוף השיש הגרוזיני), וגם את הצמחים. ויברא אלוהים את
האדמה על כל חלקיה, ויבין אלוהים כי זהו אירוע חשוב ומרשים,
אחרי הכל, כמו שכל אחד יודע, לא כל יום בוראים אדמה. ויעשה
אלוהים טקס גדול, ויזמין את כל יושבי האדמה- ותבוא רק הזברה-
יושבת האדמה היחידה באותם ימים.
ויעלה אלוהים הצגה בנושא, ויגלם את כל הדמויות בכשרון מוגבל,
ותתלהב הזברה עד מאוד, ותמחא רגליים.
ויעבור אלוהים לעבוד על הצמחים, וימציא סוגים רבים ושונים של
צמחים. וילבש את שמלת ילדת הגן הפרחונית שלו, ויקח את זרעיהם
של הצמחים, ויחל לקפוץ בדילוגים ולשיר "גינה לי, גינה לי".
ותראה אותו הזברה, ותיבהל עד לאללה, ותחליט כי היא לא סומכת
יותר על אלוהים, ותקים את "כת הזברות", ותתבצר במערה חשוכה.

וישתול אלוהים את הצמחים שברא, וישקה, ויצמחו הצמחים, ויהיה
אלוהים מרוצה, ובמיוחד היה מרוצה מצמחים מסויימים כגון פטריות
ורודות ועשבים שונים, ויטעם,  ויהפוך הכל לפתע לצבעים
פסיכודליים.

יום רביעי

ויתעורר אלוהים ערום כביום הוולדו במקום לא מוכר, ולא יזכור
שום דבר מליל אתמול.

וירצה אלוהים ללכת ולשחק עם שאר האלים האחרים בברביות, ויזכר
פתאום אלוהים כי לא סיים את עבודתו, ויש לו עוד המשך של עולם
לברוא. ויתבאס האל קצת, ויזכר פתאום אלוהים שבאמת יש לו את כל
הזמן שבעולם, ויגד לעצמו : "בעצם, מה בוער?".

וינסה אלוהים למצוא תשובה לשאלתו, ולא יצליח, יטריד הדבר מאוד
את אלוהים, ויחליט להמציא משהו בוער, ומהר. ויחליט אלוהים
אדירים  להמציא את השמש בשמיים, בעיקר כדי לענות על השאלה ששאל
את עצמו, וגם כי מישהו אמר לו פעם שאף יצור או צמח לא יכול
לחיות בלי שמש. "שיהיה", חשב לעצמו אלוהים, "אם לא יועיל בטח
לא יזיק".
ויקרא אלוהים את ספר ההוראות של השמש, ויראה כי זה יכול לפעול
רק כמה שעות רצוף, אחרת נגמרות הבטריות. ויחליט אלוהים להמציא
משהו שימלא את הזמן הנותר ביממה. ויחשוב אלוהים ארוכות ,
ויחליט אלוהים להמציא מנורת אולטרה סגול ולשים אותה במרכז
השמיים ("יאללה ב-ל-א-ג-ן!!", חשב לעצמו האל) ומסביב לה לפזר
עוגיות שוקולד-צ'יפס ("בא לי"). ויחשוב שנים אלוהים על הרעיון,
ויבין כי הוא היה מטומטם עד טרור. וימציא אלוהים חלופה, ירח
ומסביבו כוכבים. ויפיץ אלוהים שמועות מרושעות שהירח עשוי
מגבינה ושצביקה פיק יודע לשיר.

ויפעיל אלוהים את כל החידושים שברא, ויהיה מרוצה. ויחייך חיוך
רחב לעצמו, ויחייך לעצמו בחזרה, ויתחיל לעשות לעצמו עיניים,
ויבקש מעצמו מספר טלפון, ויחליט כי הוא לא מספיק מוצא חן בעיני
עצמו, ויטען כי הוא כבר בקשר.
ויבהל אלוהים ממעשיו האחרונים, ויביט לכל הכיוונים בתקווה שאף
אחד לא ראה אותו, ויראה את הזברה שבדיוק באה להשלים איתו,
בורחת בצרחות בהלה איומות מעבר לאחת הגבעות.
וילבש את כותנת הלילה הסקסית שלו, וירדם.

יום חמישי

ויחליט אלוהים כי הגיע הזמן לברוא את היצורים החיים. וידע כי
דרוש לעשות סדר, ויחליט קודם כל לברוא את הדגים. ויברא אלוהים
את הדג הראשון, ויקרא לו דימיטרי. וישמח אלוהים נורא שסוף סוף
יש לו מישהו לדבר איתו, לחלוק איתו חוויות ולעשות איתו תחרות
"מי מצליח לאכול יותר רעל בלי למות". ולא נראה כי התלהב הדג
מבן זוגו החדש לשיחה, ויעדיף לשתוק. ויגיע אלוהים למסקנה שהדג
טיפש ממנו בהרבה, ולא מגיע לו לחיות על האדמה הזו, ויפתח תנועה
שקוראת לעשות טרנספר לדגים ולזרוק אותם לים. ויבצע אלוהים את
תוכניתו הזדונית.
ויעבור אלוהים לעופות השמיים. וימציא אלוהים את הציפורים
הקטנות, את העופות הדורסים, את ציפורי הלילה ואת הקרנף. ויצייד
את החיות שברא בכנפיים, וירגיש הקרנף כי הכנפיים לא בדיוק
הולמות את משקלו,  ולא יגיד כלום, כי הוא קצת ביישן. ויטוס
אלוהים לגובה 70 מטרים ואיתו החיות המצויידות בכנפיים, וינסה
הקרנף לרמוז בעדינות לאלוהים שהוא לא כל כך מתאים לאירוע, ולא
ישמע לו האל. וישחרר אלוהים את החיות באויר, ויעופו כל
הציפורים ועופות השמיים בקלילות ובהנאה, ויתרסק הקרנף במהירות
היסטרית לכיוון הקרקע. וינסה נואשות להשתמש בכנפיו, ולא יצליח,
וירטון בשקט ובאכזבה, ויתנגש בקרקע בקול גדול. ויבין אלוהים כי
מקומם של חיות כאלה הוא על הקרקע, וינקה את הבלאגן שהשאיר
אחריו ברוב חוצפתו הקרנף המרוסק.

וייגש אלוהים לבריאת חיות הקרקע. וימציא אלוהים את כל סוגי
חיות הקרקע- ממשפחת החתוליים, דרך הקופים, ועד לחרקים הקטנים.
ויראה אלוהים כי די טוב והכל, ויחסר לו עדיין בן-שיחה אמיתי.
ויחליט אלוהים שעכשיו הוא בורא את החיה המושלמת, שמה שיבדיל
אותה משאר החיות הוא זה שהיא תהיה הרבה יותר אינטיליגנטית
ומפותחת מהם, והיא תשלוט בעולם בזמן שהוא ישב לו בנחת וירגע.
ויברא אלוהים לעולם את משפחת המומינים, ויושיב אותם במקום שהיה
ידוע עד אז כגן עדן, ויקרא לו עמק המומינים. ויבנה להם בית
כחול עם גג אדום, ולמומין בנה סולם עד לחדר.
ויעמוד אלוהים בפתח בית המומינים, ויפתח לו מומין את הדלת,
ויאמר: "שלום לך אדון נכבד, אמנם אני לא מכיר אותך ולא יודע מי
אתה, ולמרות שאולי אתה איזה אנס סדרתי שמסתובב באיזור- בוא,
הכנס!". ויכנס אלוהים, וישב ליד שולחן העץ, ותכנס לחדר
מומינאמא, ותאמר: "אדון נכבד, התחפוץ בכוס תה?" וישיב
אלוהים:"ברצון רב, גברתי".
ויפתח השם בשיחה עם מומינאבא, ויראה האל כי מומינאבא חכם
מאוד, וירגיש האל כי כל המשפחה הזאת מושלמת יותר ממנו,
ויתעצבן, ויחביא את עמק המומינים הרחק הרחק, ולא יגלה לאיש
היכן נמצא העמק חוץ מלשליחו על פני האדמה- סנופקין.

ויעבור אלוהים על פני החיות שברא, ויראה כי טוב, וירגיש כי
משהו חסר. ולא יצליח לפענח מה בדיוק חסר, ויחליט לעבוד על זה
כבר מחר, כי העיניים העיניים האלוהיות שלו התחילו להעצם.

יום שישי

ויקום אלוהים, וידע בדיוק מה חסר לו. זה היה עיתוני סוף השבוע.
ויחפש אלוהים חיה  מבין כל החיות שברא, שעליה יוכל הטיל את
מלאכת הכנת עיתון סוף השבוע כל שבוע, ולא ימצא.
ויחליט אלוהים כי דבר זה דורש המצאת מין חדש, ויברא את האדם.
ויראה אלוהים כי האדם חי רק חמש דקות וכבר הוא מחפש נואשות בת
זוג, ויברא מצלמו את חוה. ויחלק אלוהים את האנשים לשני סוגים:
סוג ראשון- אחראים על הכנת מהדורת סוף השבוע של "ידיעות
אחרונות". סוג שני- אחראים על מהדורת סוף השבוע של "מעריב".
ויקומו בהמשך כופרים בדרכו של האל, ויקימו עיתון חדש וחתרני-
"פילון".
ויבהיר אלוהים טוב טוב לאדם כי יש סיבה מיוחדת שבגללה הוא ברא
אותו- עיתוני סוף השבוע. ויאמר האדם: "הבנתי". וישכח את דבריו
כעבור מספר דקות.

יום שבת

ויקום האל, ויסתכל על כל מה שברא, ויבהל, ויחליט לשבות ביום
שבת באופן קבוע, כמחאה על מה שיצא מהעולם המושלם שתכנן לברוא.

וירגיש אלוהים כי הוא חייב להשאיר לבני האדם ספר שעל פיו הם
יחיו את חייהם. וישאיר להם את סדרת ספרי "פינוקי", ובראשם את
ספר הפולחן "פינוקי הולך לגנון".
ויתבלבלו בני האדם, ויחשבו כי אלוהים התכוון לסדרת ספרי התנ"ך,
שנכתבו בכלל ע"י גלילה רון-פדר-עמית-וכו'. ויהפכו את התנ"ך
לספר חוקי העולם, ויהפכו את גלילה למנהיגתם.