אדם שאהבתי באמת.
והוא פשוט מת.
סתם ככה, בלי שום הודעה מוקדמת מראש
ככה סתם, בלי שום אפשרות לאטום את הלב או את הראש
לא להרגיש, לא להבין,
לא להקשיב, לא להאמין.

אדם שאהבתי באמת.
והא פשוט מת.
"היה זה צפוי"
"הוא היה מבוגר"
עדיף ככה"
ועוד רבים אחרים
גורמים לי רק לחשוב - שהם פשוט לא מבינים

ונותר בית שחור וריק כמעט
רק אישה מבוגרת גרה בו - אלמנה אחת
לא מבינה היא למה הוא מת והיא נותרה לבדה
שואלת אותי שאלות שאין לי עליהן תשובה
חולמת היא עליו בלילות ואני רואה את כאבה
לא רוצה שתסבול, אני אוהבת גם אותה.

אלמנה זו טיפלה בי תמיד
ידעה להשתיק את כל מכאובי כשהייתי קטנה
רוצה אני עכשיו להשקיט את מכאוביה
להקל על קשייה, על סבלה.
אבל מוצאת את עצמי לא אומרת דבר, לא יודעת איך מתמודדים
אומרת רק "סבתא, הוא סתם סבל" - בלי בכלל להאמין.

אדם שאהבתי באמת.
והוא פשוט מת.

לא מבינה, או לא רוצה להבין
לא מאמינה, לא מצליחה לדבר על הקשיים.
אם זה עושה אותי תמימה - הלוואי ואשאר כזו
אם זה עושה אותי ילדה - לא רוצה בכלל לגדול.

אדם שאהבתי באמת.
והוא פשוט מת.