מכירים את צביקה?, נו איזה צביקה אתם שואלים, צביקה, ה"צבי של
הדואר".
חמישים ושבע שנים ,הוא כבר עובד שם, בדואר, חמישים ושבע שנים
של נאמנות ועבודה מסורה.
חמישים ושבע שנים של השקעה, דקדקנות, ואף לא יום מחלה אחד,
אפילו כשאחות שלו צביה עלתה לתורה (רפורמים...) ,הוא קם מוקדם
לבית הכנסת ,זרק קצת סוכריות ,הקשיב לדרשה ורץ במהירות לעבודה,
כי הוא צביקה ה"צבי של הדואר"!.
חמישים ושבע שנים מאז המכתב הראשון, המכתב ההוא המרגש, זה
שהכריז על מדינה יהודית בארץ ישראל, המכתב ההוא שהביא לו
ה"זקן", כן דויד בכבודו ובעצמו, הוא היה אז צעיר, נמרץ ומלא
אמביציה (צביקה לא דויד!).
הוא אוהב את הימים ההם, הימים של ארץ ישראל היפה והתמימה, ת"א
הקטנה, עוד לפני שבנו את איילון ,אזריאלי וכולבו שלום, הצפון
הקריר,והנגב השומם.
התקופה ההיא מעלה בו זכרונות עמוקים, זכרונות על תקופה שבה לא
לכל אחד היה טלפון בבית, שלא לדבר על פקס, פלאפונים, או
אינטרנט!.
הימים שבהם מכתבים, היו הדרך היחידה לתקשר, ואיזה מכתבים היו
שם.
כשלרשות הדואר עוד לא היה צי שלם של מכוניות ,דוורים, משרדים,
ומערכות ממוחשבות, הימים שבהם היה שם רק צביקה (ה"צבי של
הדואר").
הימים שבהם מכתב היה מכתב, בול היה בול, ומעטפה הייתה מעטפה.
לפני ה"אי מייל", לפני ה"מסנג'ר", ולפני הדור השלישי של
אורנג', אפילו לפני שהיו פה כבלים, וערוצים אינטראקטיבים.
בתקופה ההיא של פעם, לא היה אדם שלא הכיר את צביקה ,כולם היו
מזהים אותו ברחוב, ומאחלים לו דרך צליחה.
בוקר, בוקר היה משכים קום ונוסע למשרד הקטן באלנבי, לוקח את
המכתבים ורץ לחלק.
המכתבים שהוא הכי אהב היו מכתבים של עלמות צעירות לאהוביהם
החיילים, המכתבים האלה היו מרגשים אותו כל פעם מחדש.
המכתבים שהוא הכי שנא היו מכתבים של הצבא לעלמות צעירות שאיבדו
את אהוביהם, לא פעם ישב איתם והזיל דימעה.
הוא היה שם תמיד' עם המכתב שהכריז על הקמת המדינה, עם המכתב
ששלח רבין (אז, רמטכ"ל צעיר) המאשר את כיבוש ירושלים והחזרת
הכותל, אפילו ביום שבגין שלח מכתבים אישיים לתושבי ימית, ובטח
ביום שנכנסו ללבנון, ורגע לפני שיצאנו.
לפני שנה הם פיטרו אותו, הם, הדירקטוריון של הדואר, הם אמרו
שהוא כבר מבוגר, והגיע הזמן שיפרוש, ושבכלל עם כל הטכנולוגיה
המתקדמת, המחשבים ומכוניות החלוקה החדשניות מי בכלל צריך איזה
צבי שיסתובב ברחובות ויפחיד את הילדים.
הם עשו לו טקס קצר ,נתנו תעודה והבטיחו לשמור על קשר, את המשרד
הקטן באלנבי הם השאירו לו (גם זה רק בגלל שהוא רשום על שמו
בטאבו!).
צביקה עוד ניסה להתאושש, הוא הקים עסק עצמאי של חלוקת פליירים
ואפילו עשה לעצמו פירסומת ברדיו, אבל זה לא היה זה, ואחרי כמה
חודשים של חלוקה איטית, הוא הכריז על פשיטת רגל ופרש לגמלאות.

וזהו היום זה נגמר, היום בשעה 10-00 בבוקר, צביקה ה"צבי של
הדואר" נפטר, מצאו אותו זרוק באלנבי ,במשרד הקטן והנטוש, ליד
ערימה ענקית של פליירים ישנים של "פיצה מטר", הרופאים קבעו
שהוא התחשמל,
כנראה כשניסה לחבר את עצמו פירטית לאינטרנט.
יהי זכרו ברוך...