[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קרן דביר
/
לאלוהים שלי

אלוהים, שמור על האנשים היקרים שלי, על החיים שלי, תן לו
להרגיש דרכך בצורה כל שהיא שאני אוהבת אותו בכל עומק נשמתי,
ושהדבר שהכי הייתי רוצה זה להיות איתו, ומשום מה אני לא מאפשרת
לעצמי.
תן לו להבין שאכפת לי ממנו, ושאין שום דבר חשוב בחיי, אין לי
אף אחד אחר, ושהוא גרם לי המון אושר, והשאיר אותי רק עם חיוך
ודמעה של אושר כשהוא היה חלק כל כך גדול בחיי.
שלמדתי ממנו כל כך הרבה: למדתי מה זה כאב, מה זה אושר, מה זה
עצב מהי שמחה ומהי נשיקה אמיתית, מה משמעותו של חיבוק כשכל כך
צריך מישהו להישען עליו.
תן לו להיות מאושר. אני אסבול כשמישהי תיקח אותו ממני, אבל אני
צריכה להבין שהוא לא שלי, וכנראה שלא יהיה יותר, אבל שיהיה
מאושר, שיחייך תמיד, מגיע לו, הוא בן אדם מדהים, יש בו כל כך
הרבה לתת, וככה מגיע לו כל כך הרבה לקבל.
שיהיה לו הכל. שירגיש אהבה, ומי שלא תהיה, שרק תדע להעניק לו
אותה בצורה שהוא אוהב, שאולי מדי פעם לא יכולתי לספק אותה...
ובקשה אחרונה, קצת חוצפה מצידי, אבל אלוהים שלי, שלא ישכח
אותי, שיזכור תמיד שאהבתי אותו, שהייתי לו משהו בחיים, שהוא
היה לי, שאני לא סתם אמרתי מילים יפות, שלא סתם נתתי לו להרגיש
אותי, שלא סתם נישקתי אותו, ששום דבר לא היה סתם, הכל היה
אמיתי וטהור, כמו שהוא לימד אותי שכן קיים כזה דבר, ושיזכור
שהוא, ורק הוא, האהבה הראשונה שלי, כי רק הוא נתן לי להרגיש מה
זה באמת כשאוהבים, ואני אהבתי אותו באמת, והוא אהב אותי באמת,
וששנינו נמצאנו לקבל ולתת מעצמנו אחד לשני אז זו הייתה: אהבה.
והוא, ורק הוא היה האהבה שלי בחיים!
הריקנות הזאת ממנו לעולם לא תתמלא במלואה, כי כמוהו אין הרבה,
אבל יבוא מישהו, כמו שאליו תבוא מישהי ותמלא עד כמה שהיא
יכולה. שנינו תמיד סיכמנו שאנחנו אנשים מיוחדים שאוהבים לתת
הכל מעצמנו. בדיעבד זה פוגע בנו כמעט תמיד, אבל אנחנו לא
מצטערים על שום דבר, ובעצב אני אגיד תודה שהכל נגמר ככה, תודה
שלא היה כרוך סביב הפרידה הזאת שום סבל, שום כאב, שום אכזבה.
אכזבה אולי קצת, אבל שום דבר שהאחר גרם לשני להרגיש רע. תמיד
אמרנו שזה יהיה ככה, כי אנחנו לא מסוגלים לפגוע אחד בשניה.
ואני נשבעתי לעצמי, ולא רק לו, שאני לא אפגע בו בחיים, וכל כך
פחדתי כל הזמן שזה יקרה, וזה הטריד אותי מאוד, אבל אם קרה וכן,
אז אלוהים - סליחה ממנו, מעולם לא הייתה לי שום כוונה, אבל
אנחנו בני אדם, וכן, הוא פגע בי לפעמים, אבל לא ברמה כזאת
שפגעה בי שלא יכולתי לסלוח ולהמשיך הלאה, כי עובדה שחזרנו אחד
לזרועות השניה בלי ששום דבר יפריד בנינו, וכנגד כל האנשים
שטענו שהסיכויים שלנו לחזור קלושים! אז לא עשינו שום דבר בשביל
להוכיח לאף אחד כלום. אהבנו, והיינו ביחד, אחד בשביל השניה.
וזהו.
ואיך אני חזקה? הנה, עכשיו אני מחזיקה את הדמעות עם הראש למעלה
והן ממשיכות לרדת. שום דבר לא עוצר כאב, שום דבר, אז אני אוציא
הכל, אני לא מתביישת בשום דבר, פשוט אני רוצה להישאר שפויה,
ואלוהים - תודה שאתה נותן לי באיזה שהוא מקום כוח, כי אני
מרגישה אותו. תודה אלוהים. אני לא אדישה, זה נראה ככה, זה
ניראה גם לי ככה ש:"אהו, מה קורה איתי" אבל אני לא אדישה, הכל
שמור לי בפנים, ואני לומדת איך לקבל דברים, לפרק אותם, בדרך
אולי קצת שונה, כי בדרכים האחרות שהלכתי, סבלתי הרבה, יותר
מדי... האהבה לא תמיד צריכה להיות כואבת, לא כאבה לי האהבה,
היא דווקא גרמה לי להרגיש יותר טוב... היא גרמה לי לחיות. הוא
נתן לי לקבל אותה ככה. היא גרמה לי להיות הכי מאושרת שיש. אז
לא הכל תמיד כמו שאומרים. בפרידה לא תמיד קיימת איזה שהיא
פגיעה, ובאהבה לא חייב להיות משהו כואב. מי החליט את זה?
אז אולי אני הייתי באיזה שהיא אגדה, ואולי העולם בחוץ, שאני
בטח אפגוש בו, אחר, אבל את האגדה הקטנה-גדולה שחוויתי אני
אשמור איתי לנצח, כסיפור הראשון של חיי שליווה אותי בתקופה שבה
הפכתי להיות בן אדם בוגר יותר, שמבין רגשות, מה שבמשך הגדילה
אנחנו אוספים ומחכים לרגע ליישם הכל. אז איך אני אשכח?! לעולם
אני לא אשכח, אני לא יכולה, ואני לא מצטערת על שום דבר. יורדות
הדמעות, על דברים שכל כך הייתי רוצה עוד לחוות אותם איתו, על
דברים שחלמתי ובכל חלום הוא היה איתי, על דברים שהתקופה הרעה
שחוויתי קטעה, על הדברים שבנינו ופתאום נעלמו... לא חסר על מה
אבל אני לא בוכה בגלל שזה נגמר, אני מחייכת בגלל שזה קרה, כי
רבים האנשים שלא חווים אפילו עשירית ממה שהספקנו אנחנו, חווינו
כל כך הרבה ביחד, שאלוהים: תודה. תודה ששלחת אותו אליי,
והלוואי שיגיע היום ואולי עוד הוא יחזור... וזו הדרך הכי יפה
שאפשר להסתכל על הדברים, לפחות ביני לבינו אהבתי הראשונה.
החיים שלי כרגע ממשיכים, לאן הם ימשיכו ומה יהיה, אני לא
יודעת, אני לא צועדת על שום שביל, אני סתם כרגע עפה ברוח עד
שאני אמצא לי איזה מקום נחמד להתיישב בו, שבו אני לא אוותר על
הערכים שלי, אקבל את הכבוד המגיע לי, ואמשיך עם השאיפות שלי
בחיים רק למעלה ולא אתדרדר...

לילה טוב עולם... לילה טוב אלוהים, באמת תודה שאתה לצדי.
אף פעם באמת לא האמנתי שאפשר להרגיש כל כך קרובה אליך...
ומשום מה... אני מרגישה קרובה... קרובה מאוד...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אהוי"!
אמר הקפטן


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/1/05 12:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן דביר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה