יותם שיחק עם הפינה של השולחן.
הלך לאחור, לקח תנופה, רץ מהר, וחבט את ראשו בשולחן. "הילד
יחטוף זעזוע מוח," אמרה אימא לאבא.
יותם המשיך בשלו. הלך לאחור, לקח תנופה, רץ מהר, וחבט את כתפו
בשולחן. "יותם, עד שלא תשבור איזו עצם לא תפסיק," התעצבנה
אימא.
יותם נעלב ובהרגשה שלא מבינים אותו הלך לחדר האמבטיה לראות
בראי את סימניו החדשים.
כשיצא מחדר האמבטיה הודיע להוריו כי הוא הולך למשחק הכדורגל.
חמוש בתיק העזרה הראשונה, שמכיל כדרך קבע כמות נדיבה של
פלסטרים ותחבושות, שני מקלות קיבוע ושתי תחבושות אלסטיות
לקשירה, יצא מהבית.
היה זה יום בהיר, כשהוא וחבריו לקבוצה צעדו יחפים ברחובות העיר
לעבר מגרש הכדורגל. רוב אנשי העיר הצבעוניים העבירו את הזמן
בנעימים בבתי הקפה, חושפים את סימניהם איש לרעהו. יותם הלך
זקוף וגאה מנסה לגרום לצבעי ראשו החדשים לנצנץ בשמש.
מגרש הכדורגל היה בפאתי העיר. היה זה שטח המיועד לבנייה
שהעירייה עדיין לא ניצלה אותו. המגרש הכיל כמות גדולה של אבנים
קטנות ועשב פרא קוצני ולא גזום. אחת לכמה זמן שהעשב היה גדל
לגובה שהיה מפריע למהלך התקין של המשחק, היו עוקרים אותו בעזרת
ידיהם החשופות.
החוקים היו פשוטים: הכדור הוא עגול, צריך להבקיע את שער היריב
על ידי משחק עם הרגל בלבד, המשחק נמשך עד כאשר רוב השחקנים
מרגישים כי אזלו כוחותיהם. כל תיקול, גלישה או כניסה בגופו של
היריב היכול לגרום לשבר, או, במקרה הגרוע כבר גרם לשבר, נחשב
לעבירה.
היה זה יום מוצלח לקבוצתו של יותם. לאחר יותר משלוש שעות משחק
הם הבקיעו שישה שערים, ספגו שלושה, ויצאו בנזק קטן של שני
שחקנים פצועים שסביר כי יחלימו תוך שלושה עד ארבעה שבועות.
בערב, כשחזר לביתו, לאחר שניקה את פצעיו ואכל ארוחת ערב, שכב
במיטתו וחשב כי בבוקר לפני לכתו לבית הספר, יחבוט בבטנו
התחתונה, קצת מעל הירך, כדי שיוכל להרשים את דיליה מ ג'3
בהפסקה הגדולה.
משחק שכזה.