יום אחד קם לו פלוני אלמוני
והחליט שנמאס לו להיות המוני
"אני לא יכול להמשיך כך" חשב לו פלוני
"כל היום והלילה אני שומע את שמי!"

ביום למחרת, קם לו פלוני
והחליט לעשות מעשה שגעוני
"אסע לי לכוכב בו כולם מכירים,
ושמי לא יעלה בין המוזכרים"

שמח ומאושר על גודל התגלית
ארז מזוודה ונסע בחללית
בשביל החלב נסע לו פלוני
ובאמצע עצר בכוכב תמהוני

"ברוכים הבאים לכוכב 'מכירים'
כאן כולם את כולם מן הסתם... מכירים
אף אחד לא אלמוני או ששמו לא מוכר
כל דבר פה גלוי, ואין כאן כלום נסתר!"

כך בירך אותו בכניסה השומר הותיק
רק אחרי, כמובן, שבדק את התיק
"כאן כולם מכירים, אז שמי לא יוזכר!"
חשב לו פלוני אלמוני היקר

קם לו בבוקר, מר פלוני מאושר
לראשונה בחייו, שמו אינו מוזכר!
כל אחד את השני מכיר
אין אלמוני אחד בכל העיר!

כך עבר לו שבוע, עברה לה שנה
ושמו של גיבורנו לא הוזכר אף לשניה
"שמי לא הוזכר אפילו לא פעם
כך לחיי אין בכלל טעם!"

הזמן ממש טס, עברה עוד שנה
בכוכב "מכירים", כלום לא השתנה
כולם את כולם עדיין מכירים,
ואת שמו של גיבורנו עדיין לא מזכירים

בשנה השלישית לגיבורנו נמאס
לקח חללית אקספרס ואל כדור הארץ טס
כבר בדרך לכאן, ליד כוכב מאדים,
שמע גיבורנו קולות מהדהדים

"הם קוראים בשמי!" חשב לו מר פלוני
"בעצם, עדיף לי להיות המוני...
אהבתי את השקט לשנתיים, לא יותר
אני כאן מפורסם, ולי זה חסר"

כך נח לו מר פלוני על זרי הדפנה
שמו מוזכר כמעט כל ימות השנה
צילומים לטלויזיה, כתבות בעיתונים
"אחח..." אמר לעצמו: "החיים הטובים"