נזכרתי בחיוך שלך... אותו חיוך שהיה מראה לי שהכל בסדר. נזכרתי
בעיניים שלך... בניצוץ המדהים שלהן וכמה שאהבתי להסתכל לתוכן.
נזכרתי בשיער שלך... השיער הפרוע, כל-כך אהבתי לשחק לך בו, סתם
בשביל הכיף... ואתה רק חייכת והסתכלת עליי. נזכרתי בזרועות
שלך... שהיית כורך סביבי בחיבוק החם שלך, אותו חיבוק שהשתוקקתי
לו כל פעם שהייתי פוגשת בך. נזכרתי בשפתיים הרכות שלך... שנגעו
בשפתיי בכזו רכות שלא הרגשתי מעולם. נזכרתי במספר הטלפון
שלך... במספר שהייתי מחייגת מדי יום... לפעמים אפילו כמה פעמים
ביום, סתם כי התגעגעתי. נזכרתי באייסיקיו שלך... ממנו היית
שולח לי הודעות יום ביומו. נזכרתי במילים היפות שלך...
"אהובתי" וכל המילים מסוגן... המילים שכל-כך גרמו לי לחייך.
נזכרתי ברחובות שהסתובבנו בהם ודיברנו... דיברנו כאילו אנחנו
מכירים שנים. נזכרתי במחשב שלך... שהיה מלא בתמונות של שנינו.
נזכרתי באהבה שלנו... שהייתה כל-כך חזקה... ונראה כי שום דבר
לא יפריד בינינו. כל-כך הרבה זכרונות יפים הציפו אותי... פשוט
לא הבנתי למה זה נגמר. אבל אז הם התחילו להגיע אליי... אותם
זכרונות שכל-כך ניסיתי להדחיק. נזכרתי איך שאני נסעתי ואתה לא
אמרת לי מילה. נזכרתי איך שהעדפת את חבריך על פניי. נזכרתי איך
שבחייך לא הרמת אליי טלפון. נזכרתי איך בכיתי בגללך. נזכרתי
במה שכל האחרים אמרו... שאין בינינו משהו מיוחד. נזכרתי איך לא
האמנתי להם, פיקפקתי בהם. נזכרתי איך אני יצאתי מזה הכי טיפשה.
נזכרתי בה, באותה אחת, ידידה טובה שלך, לא יותר. ככה חשבתי.
נזכרתי איך הלכת אליה...ללמוד. נזכרתי שמאז לא אמרת לי מילה,
עד לפרידה. נזכרתי... איך שגיליתי שבגדת בי עם אותה ידידה
טובה. נזכרתי באותו לילה שבכיתי את נפשי החוצה. נזכרתי איך
שכאב לי... כמו שלא כאב לי בחיים. נזכרתי איך התייאשתי מהחיים.
נזכרתי איך כולם ניסו לעזור... אבל אף אחד לא הבין. נזכרתי איך
רציתי לנקום... אבל לא יכולתי. נזכרתי איך הייתי כל-כך טיפשה.
נזכרתי למה כל-כך לא רציתי להיזכר באותה תקופה... נזכרתי
ש-א-נ-י-ש-ו-נ-א-ת-א-ו-ת-ך.





מוקדש לאותו בנזונה... אני עדיין זוכרת.