מסיבה בתוך ראשי בשנתי
חגיגה במרפסת מבעד לחלון חדרי,
הזמנה לא קיבלתי לכבודי
אם ארצה לבוא, לא יעצרו בעדי.
לבד במאורה, צועק על הדממה
מסתכל אל עבר קערת חרס סדוקה,
בחוסר תפקוד לא ברור לי מדשדש
בין חדרי ביתי מגמגם ורופס.
סופר מרחבי אין ספור
טועה בין מימדי אש וכפור,
בא והולך, מעצמי, מדמיוני לא מרפה
שואל שאלות לא מסודרות ללא מענה,
לא מבין למה נשאר לי רק רסיסי אכזבה
לא יודע למה נשכחה מליבה האהבה.
מרחרח שיירי חיים עלומים באפלה
שפיותי עלי לפרקים שבה צלולה,
בשלולית בראשיתי אני שוחה
מסתכל על השמיים במבט לוקה, רפה,
שבילי עפר וחתחתים לי לרגלי
מקשים על דרכי, מחשלים לצעדי.

בשקט החרישי מציף ומשתרע
כמו את הלילה שטבל בהמייתו קוטע,
מרגיש לפתע בבדידותי איתן
משליך זרי פרחים נבולים בליוויתן.
רגלי כפסלי אבן עתיקים, לזוז לא מצליחות
פזורות במרחבי מרבדים ומדשאות
בינותם צלמים שבורי גידמת בלהות
מפרפרים לבדם חרש למאורות.
ואני מרגיש כבלון שסיכה חדרה בו
בלון שסיכה חור בו פוררה,
האוויר באחת כאב אז פער בי
ולרעל מקום פינה לו לשביתה.
רעש פיצוץ רז מחריש אוזניים
הבזק חולה נרקב פורע עיניים,
חבורה כמו מלמעלה מטשטשת
את מסיבה האימים בראשי נוטשת,
אהבה שחלפה מיום האתמול
משאירה את כולם ואותי מאחור,
לסדר את יומה, לספור מי יגמור
אולי גם מחר שנה חדשה לו נספור.