בובה מפלסטיק רוקדת בתוך קופסא
זכוכיות ומראות מקיפות אותה,
על במה מסמורטטת, ורוד הוא צבעה
מרקדת כל הלילה והיא לא לבדה.
מסגד לה עם צריח
סוגדים לה המונים בשובל,
משתרך הוא מאחוריה
וממעל לה משמר.
היא אוהבת, מתאהבת, ליבה עשוי סוכר
מתוקה היא, מרמלדה, מצופה היא מרציפן.
חברה היא במסדר הכנפיים הפרוסות
שנים לא רבות לה, ואף הן רדודות.
מבלה לילותיה, בימים שוטטה
מבזבזת עלומיה, ממלאה ריקנותה.
לא כתם דיו לה, לא שבב, לא סרק
מזמרת בלילותיה אל עבר צל הלבנה,
נסיכה על עדשה היא
שלווה ישנה על יצועה.