|
ואילו רק יכולתי לדעת את כל אותם הדברים
ויכולתי לחבק אותך בחוסר הסכמה מוחלט
ולמרות הכל להיות הכי שם והכי בשבילך
ואם רק יכולתי לחשוב
מה תאמר לפני שתפרוס כנפיים
ואילו הייתי יודעת
מה תחשוב לפני שתקפוץ למים.
ואילו רק היה לנו טיפה יותר קל
ואם יכולתי למאית השנייה לתפוס את מבטך
ולמרות הפחד לאחוז בך ולא להרפות
ואילו רק יכולתי לתאר
מה תאמר לפני שתפרוס כנפיים
ואם אותו זמן יכולתי לדמיין
מה תחשוב לפני שתקפוץ למים.
ואילו אפילו לפרק זמן הדברים היו מתבהרים
ואם הייתי שומעת את הצעקה שלעולם לא פרצה את מחסום פיך
ולמרות הקושי - לסרק שערך באצבעות רועדות
ולדעת שתישאר עוד טיפה
ואילו רק יכולתי לנחש
מה תאמר לפני שתפרוס כנפיים
ואם למאית השנייה ידעתי
מה הדבר שיגרום לך להרים ידיים.
אולי הייתי יכולה לשנות.
בבקשה תגידו לי למה התחלתי לחרבן שירים. |
|
|
אחמד טיבי
(מתוך, "עוד
ועוד אישים שלא
היו יהודים",
הוצאת מערבל
בטון 2003)
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.