[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הילה גייבל
/
הנסיכה, הארנב והגזר

בפינת שביל, ליד צמחייה שטופת שמש באמצע היער, הסתובב לו ארנב
צעיר ורחרח.
הוא מצא מעט מאוד ירקות לאכול.
בליבו הוא חשב: "אילו היו לי הרבה גזרים - היה לי טוב בחיים!"
המחשבה הזאת לא הועילה לו כל כך.

לפתע, הופיע גמדון קטן לידו. הארנב הסתכל עליו בעניין. הגמדון
החל לשוחח עם הארנב: "שלום לך".
"שלום!" ענה הארנב.
"מה אתה עושה?" שאל הגמדון
הארנב ענה לו שהוא מחפש אוכל.
"אכן עיסוק מעניין" אמר הגמדון, "אני מצטער להפריע לך, אבל
רציתי לדעת אם במקרה היית רוצה להפוך לבן-אדם?"
הארנב הסתכל בתמיהה על הגמדון ואמר לו: "לא יודע. אף פעם לא
חשבתי על זה..."
הגמדון הוסיף: "לא, כי יש לי איזו משאלה של נסיכה למלא. היא
רצתה נסיך 'לא משנה מאיפה'. היא אמרה: 'מצידי שזה יהיה ארנב
שהפך לנסיך'. אז באתי למלא את המשאלה שלה. נו, אז מה אתה
אומר?"
"אני לא יודע" ענה הארנב, " אני בסך הכול ארנב שמחפש משהו
לאכול, בתקווה שזה יהיה גזר..."
הגמדון חשב רגע ואז אמר: "טוב. אז נעשה עסקה כזאת... אוף! אני
שונא לדבר עם ארנבים! זאת שפה מוזרה. מושכים באף ומזיזים את
הראש בצורה מצחיקה. אם היו רואים אותי בטח היו צוחקים עלי!"
"מן הסתם" ענה הארנב בתנועות ראש.
"בכל אופן, איפה הייתי? אה, עסקה. אתה תהפוך לנסיך ובתמורה אני
אספק לך כמה גזר שתרצה. אז מה אתה אומר?"
הארנב חשב רגע. "הממ... גזר... טוב. אם אני מקבל גזר - אז לא
איכפת לי".
תוך שניות הפך הארנב לנסיך צעיר. הוא רכן אל האדמה והוציא
גזר.
"אוי, זה באמת נחמד!" הוא אמר.
הגמדון נתן לו הוראות איך להגיע לנסיכה - ונעלם.

הנסיך החל ללכת. חצה את היער, השדות וההרים והגיע לארמון.
הנסיך נכנס דרך השער, ובגינה פגש בנסיכה.
אמר הנסיך: "אז את הנסיכה שביקשה נסיך, לא?"
חייכה הנסיכה ואמרה: "כן! אבל חשבתי שזה ייקח פחות זמן. כנראה
שהגמדון לא קוסם טוב כמו שחשבתי... שמי נירן".
"ושמי הוא ארני" אמר הנסיך והושיט את ידו ללחוץ לה את היד.
הנסיכה אמרה בחדות: "אי אפשר לגעת בי".
הנסיך שאל: "למה?"
"כי אז יכרתו לך את היד" ענתה הנסיכה. "ואנחנו לא רוצים שזה
יקרה".
הייתה שתיקה לרגע ואז שאלה הנסיכה: "מאיפה באת?"
"מארנבוניה" ענה הנסיך.
"זה בטח רחוק" אמרה הנסיכה.
ארני הנהן. "אז לשם מה רצית נסיך? את מחפשת לך חתן?"
הנסיכה ענתה: "לא, מה פתאום! עד שאני אתחתן יקח הרבה זמן! מה
שדרוש לי זה מישהו שיזיז לי חפצים בחדר. אני רוצה לארגן אותו
מחדש".
ארני אמר בהשתוממות: "אז בשביל זה את צריכה נסיך?!"
אמרה הנסיכה: "כן! לנסיכה מגיע הטוב ביותר!"
ארני משך בכתפיו ואמר "גזר". הוא הוציא מכיסו גזר והחל לאכול.

בינתיים, הגמדון היה בביתו. הוא רצה לבדוק מה קורה עם הנסיכה
והארנב ובדק מה הם עושים.
כששמע את מה שאמרה הנסיכה, התעצבן: "מה זאת אומרת לא קוסם
טוב?! אני לא מאמין! ועוד את הנסיך המקסים שיצרתי היא הפכה
למשרת! איזו חוצפה! אני עוד אתנקם בה על זה!"

הנסיכה והנסיך הלכו לעבר הארמון.
בדרך, הנסיכה הסבירה לארני: "אתה תישן בחדר לידי. אחרי שתעזור
לי להזיז את החפצים בחדר שלי- תוכל לארגן את החדר שלך".
"רגע", אמר ארני "ומה אחר כך?"
הנסיכה ענתה: "לא יודעת. תעזור לי במה שאצטרך ותתלווה אלי לכל
מיני מקומות... מעין משרת".
הנסיך התפלא: "אין לכם משרתים? הרי זה ארמון!"
"קשיים כלכליים" ענתה הנסיכה בפשטות. "אנחנו מקצצים במה שאפשר.
רק משרתים שאנחנו לא יכולים בלעדיהם השארנו".
ובמילים אלו נכנסו לארמון.
הם עברו כמה פרוזדורים ואז הגיעו למדרגות שעולות לקומה השנייה.
באזור זה היה גם טרקלין שבו ישבו המלך והמלכה ליד שולחן.
שניהם נראו מעט משועממים. המלכה נפנפה במניפה והמלך בהה באיזה
ספר.
"היי אימא, היי אבא!" אמרה הנסיכה. "תכירו, זה המעביר החדש
שלי. הוא יעזור לי בכל מיני דברים".
"שלום" אמרו המלך והמלכה בחביבות.
המלכה שאלה כבדרך אגב: "את מתכוונת להתחתן איתו?"
"לא!" ענתה הנסיכה בחדות.
"רק בדקתי" אמרה המלכה ברכות. "טוב. נעים להכיר אותך" אמרה
לארני.
הנסיכה סימנה לנסיך לעלות למעלה במדרגות.
אכן, הנסיך עזר לנסיכה לשפץ מחדש את חדרה. מידי פעם הוא  הוציא
מכיסו גזר גדול וכתום ואכל אותו.

לבסוף, הם ירדו לאכול. שניהם התיישבו אל השולחן יחד עם המלך
והמלכה.
הנסיכה והוריה דיברו על נושאים שונים: ארוחת הבוקר, הטיול של
הנסיכה בגינה וגם קצת על ענייני הממלכה. הם התעלמו מהנסיך.
כל אותו זמן משרתת הביאה את האוכל. בסוף הארוחה היא הביאה עוגה
לקינוח.
"פיטרתם עוד משרת?" שאלה הנסיכה.
"כן" ענה המלך, "את יודעת איך זה". הוא לקח סכין וחתך את העוגה
לשלוש חתיכות.
"אה, אבא, אתה צריך לחלק את העוגה לארבע..."
המלך הסתכל באכזבה על העוגה ואז על הנסיך ואמר: "נכון...
שכחתי".
הנסיך התערב ואמר: "איזו עוגה זאת?"
המלך ענה: "עוגת שוקולד, עם קרם, קצפת ו..."
הנסיך עצר אותו: "יכול להיות שיש בה גזר?"
המלך חשב לרגע ואמר: "לא".
"אז אם כך, אין צורך שתחתוך את העוגה לארבע".
המלך שמח ואמר: "טוב. אבל אם תהיה לנו עוגה שיש בה גזר אני לא
אשכח לתת לך!"
הנסיך חייך ואז אמר "גזר" ואכל אותו.

כך זה נמשך כמה ימים. הנסיך עזר לנסיכה לסדר את חדרה וגם סידר
קצת את חדרו. הם יצאו לטיולים נחמדים בגן וכמובן שלא היה חסר
לו גזר.

הגמדון, שעדיין כעס על הנסיכה, עקב אחריה מידי פעם לראות איך
יוכל לנקום בה תוך מלמול: "קוסם  לא טוב! אני אראה לה מה זה
קוסם לא טוב!" וגם, כמובן, המשיך לספק גזרים לארני כל פעם
שביקש.
באחת משיחותיהם על צמצום בארמון, שתמיד ארני היה יוצא מהן
מתוסכל (לפי דעתו הם לא קיצצו במקומות הנכונים...), אמרה המלכה
שאולי לא צריך גנן ושאולי כדאי לפטר את לנזלו הגנן.
"לא!" אמרה הנסיכה בעצבנות, "אתם לא יכולים לפטר אותו!"
המלך הסתכל על בתו בהתפלאות בגלל השינוי בטון הנסיכה שקצת הרס
את השלווה שבה התנהלה השיחה.
הנסיכה נרגעה  ואמרה: "אתם לא רוצים שיבואו לפה ושהמקום ייראה
נטוש".
המלך והמלכה הסכימו איתה והנסיך תהה בליבו על איזה מבקרים היא
מדברת. בינתיים, המלך והמלכה עברו לנושא אחר.

הגמדון, שהקשיב לאותה שיחה קלט את השינוי שחל בנסיכה והחליט
לבדוק מי זה הגנן.להפתעתו, ולשמחתו הרבה, הוא גילה שלנזלו הגנן
והנסיכה נפגשו די הרבה.  
"עכשיו יש לי דרך מצוינת איך ללמד אותה לקח!" מלמל הגמדון,
והוא פנה לעלעל בספרים שלו.

יום למחרת, יצאה הנסיכה לאחד מטיוליה השגרתיים בגן. לפתע היא
צעקה. הנסיך רץ אליה לראות מה קרה.
"לנזלו נעלם!" הנסיכה אמרה בייאוש.
ארני הסתכל מסביב, ובאמת ראה שהגנן נעלם.  הנסיכה החזיקה את
ראשה בידיה והלכה מצד לצד בעצבנות.
"את בטוחה שהוא לא מסביב לארמון, או משהו כזה?"
הנסיכה הנהנה בראשה: "המעדר שלו לא פה. הוא לא הולך לשום מקום
בלעדיו!"
הנסיך ראה שזה נכון: המעדר היה ליד ערוגת פרחים ושום סימן של
לנזלו לידו.
אז הופיע הגמדון. על פניו היה חיוך גדול: "נסיכה יקרה, קרה
משהו?"
הנסיכה, שרק ברגע זה שמה לב לנוכחותו של הגמדון, הסתכלה אליו
ואמרה: "כן! לנזלו, זאת אומרת הגנן, נעלם!"
"אני יודע", אמר הגמדון.
"מה זאת אומרת?" שאלה הנסיכה בחשדנות.
"לכל בקשה יש תוצאה. את ביקשת נסיך, סליחה...'מעביר חפצים'.
אבל הנסיך הזה לא בא משום מקום. זהו ארנב שהפכתי לנסיך".
הנסיכה הסתכלה לעבר ארני ואמרה: "זה מסביר הרבה..."
הנסיך רק הנהן בראשו ואכל עוד גזר.
"בכל מקרה" המשיך הגמדון, "אי אפשר לקחת ארנב בלי לשים ארנב
במקומו. לקחתי את לנזלו הגנן והפכתי אותו לארנב".
"הפכת אותו לארנב?!" שאלה הנסיכה בכעס והתפלאות " אתה לא יכול
לעשות את זה!"
"דווקא כן" אמר הגמדון בנימת ניצחון. "כתוב כאן בספר שאני
יכול" ונופף בספר חוקים של משאלות. "חוץ מזה, לא ידעתי שהוא
כזה חשוב לך..." הוא הוסיף בציניות.
הנסיכה ענתה בעצבנות: "אבל זה בסך-הכול ארנב! למה כל כך חשוב
להחליף אותו?"
הגמדון ענה בשעשוע: "לא סתם ארנב. הארנב הזה הוא נסיך. קשה
להסתדר בלעדיו בממלכה..."
ולפני שהנסיכה הספיקה לענות לו הוא הוסיף: "טוב, אני חייב
לזוז. יש עוד אנשים שזקוקים לקוסם טוב!" ואז נעלם.

הנסיכה הייתה מאוד עצבנית והחלה ללכת שוב מצד לצד. הנסיך אכל
עוד גזר.
"אוף! חייבת להיות דרך לצאת מזה!" מלמלה הנסיכה.
ארני, שרצה לשפר את מצב רוחה, הציע לה גזר.
"אוי, מספיק כבר עם הגזרים האלה!" צעקה הנסיכה.
הנסיך נעלב ופלט "טוב, לא צריך" תוך כדי כך שפנה ללכת.
"רגע!" אמרה הנסיכה בהרהור "תגיד לי, איך זה שיש לך כל הזמן
גזר?"
הנסיך ענה: "זאת העסקה שהייתה ביני לבין הגמדון: אני אהפוך
לנסיך והוא ידאג לי לאספקה קבועה של גזרים".
הנסיכה המשיכה לחשוב קצת.
"טוב... יש לי עוד שאלה: אתה זוכר איפה שאר החבורה שלך?"
ארני אמר: "ברור! איך אני יכול לשכוח?"
"טוב. אז אנחנו עומדים ללכת לשם. אני אגיע אל לנזלו ואז נראה
מה אפשר לעשות. דרך אגב, תזכיר לי את העסקה שעשית עם הגמדון
כשנפגוש את לנזלו. יש לי הרגשה שזה יכול לעזור" והנסיכה פנתה
בצעד נחוש לעבר הארמון. הנסיך משך בכתפיו והלך אחריה.

הנסיכה ארזה כמה דברים ואז ירדה לטרקלין, למלך ולמלכה.
"אימא ואבא, אני הולכת לטיול".
המשרתת הביאה לה כמות גדולה של אוכל והיא הכניסה אותו לתיק.  

"טוב, חמודה. תיהני!"
"תודה, אימא" אמרה הנסיכה. "קח את התיק" היא אמרה לארני.
"למה אני?" התלונן הנסיך.
"כי אתה המעביר שלי! עכשיו תעביר את התיק!" הנסיכה הסתובבה
ויצאה מהחדר.
הנסיך גלגל את עיניו, הרים את התיק ויצא אחריה.
המלך עקב אחריהם במבטו: "לכמה זמן היא הולכת?"
המלכה משכה בכתפיה. "אולי יום, יומיים".
המלך התפלא וחשב לרגע. "והיא לקחה כל כך הרבה אוכל? קצת
מוזר..."
המלכה ענתה: "היא בגיל ההתבגרות. היא אוכלת הרבה..."

הנסיכה והנסיך הלכו דרך ההרים, השדות. לקח להם הרבה זמן- יותר
מאשר לקח לנסיך כשהלך לארמון. הם נעצרו בקצה היער.
הנסיכה אמרה בדאגה: "האוכל עומד להיגמר לנו. עוד כמה זמן ייקח
לנו להגיע?"
"עוד יומיים שלושה. אנחנו בקצה היער שבו אני גר- סליחה. גרתי"
ענה הנסיך. "וחוץ מזה, תמיד יש לנו גזרים..."
"אני במקומו של הגמדון הייתי משתגעת לתת גזר כל הזמן". הנסיכה
נאנחה: "למה לוקח לנו כל-כך הרבה זמן? אמרת שייקח שבוע
להגיע..."
"כי זה לקח שבוע כשהייתי לבד!"
הנסיכה התעלמה מדבריו וקמה. הנסיך ביקש עוד גזר.

הגמדון, שהיה בביתו, שוב עשה את הקסם שיהיה לנסיך גזר ורטן:
"גזר, גזר, גזר, גזר. המשאלה הזאת הופכת למטרד יותר ויותר.
נמאס לי כבר!" הגמדון חשב קצת ואז אמר: "אני יודע! אני אעשה
קסם שאני אשמע מילה יותר נחמדה כשהארנב יגיד 'גזר', כמו
למשל... אממ... שלג, או כרית..."

בינתיים, הנסיך והנסיכה המשיכו בדרכם לתוך היער, ובאמת לאחר
יומיים הם הגיעו אל 'מקום מגוריו' של הארנב.
"אז פה אתה גר? נחמד פה" אמרה הנסיכה בנימוס, והסתכלה מסביב על
השבילים והצמחים בצידי הדרך. "איך נמצא עכשיו את לנזלו?"
הנסיך הסתכל על השביל ואמר: "נמצא ארנב ונשאל אותו".
"רגע," אמרה הנסיכה "אתה עדיין יכול לדבר בארנבית- או איך
שקוראים לזה?"
הנסיך הנהן בהתלהבות. "בטח! היי, הנה ארנב אחד. בואי ונלך
לשאול אותו".
הנסיך והנסיכה הלכו אל ארנב שהיה לצד השביל. הנסיך החל לנענע
את ראשו ולמשוך את אפו בצורה ממש מצחיקה- כך חשבה הנסיכה. מאוד
מביך לדבר כך.
"תתרגם לי מה שקורה, טוב?"
"בסדר. שאלתי אותו אם הוא ראה באזור אדם שהפך להיות ארנב. הוא
אמר לי שהוא צריך לחשוב קצת".
הנסיכה אמרה לעצמה "על מה יש לחשוב? או שהוא ראה או שלא"
הנסיך שאל אותה: "אמרת משהו?"
"לא, לא" ענתה הנסיכה בזריזות.
הארנב החל בסדרת תנועות ומשיכות אף.
"הוא אמר שבאמת עבר פה ארנב כזה. הם לא ידעו מה לעשות איתו, אז
הוא נמצא באחד מהשבילים הצדדיים פה".
הנסיך שאל משהו את הארנב וזה ענה לו.
"מה שאלת את הארנב?" שאלה הנסיכה.
"שאלתי אם חסרתי להם. הארנב ענה לי שכן. אבי המלך, ניסה לחפש
אותי בכל מקום ולא הצליח למצוא".
הנסיכה חייכה ואמרה בהתנצלות (שכמעט נשמעה אמיתית) "מצטערת..."
היא שתקה לרגע, ואז הוסיפה: "טוב... אז אתה יודע לאן צריך
ללכת?"
הנסיך נעץ בה מבט וענה: "כן. בואי אחרי".

הם הלכו דרך כמה שבילים ועצים והגיעו לשביל צדדי. שם ראו ארנב
מרחרח בין השיחים.
הנסיך אמר: "הנה זה. הגענו."
הנסיכה רצה לארנב ושאלה בהתלהבות את הנסיך: "זה הוא?"
הנסיך הנהן.
"בוא, בוא. תתרגם לו מה שאני אומרת".
"בסדר" אמר הנסיך. "אבל הוא מבין מה שאת אומרת. הרי הוא היה בן
אדם פעם..."
הנסיכה שאלה את הארנב אם הוא נהפך לארנב על-ידי הגמדון.
הארנב  עשה בראשו כמה תנועות. "הוא אומר שהוא צריך לחשוב"
תירגם הנסיך.
"מה זאת אומרת? הוא לא יודע אם הוא הפך לארנב או לא?"
ארני משך בכתפו ואז תירגם את סידרת התנועות של הארנב: "כן.
הגמדון הפך אותו לארנב".
הנסיכה עצרה לרגע בשביל לחשוב על הצעד הבא שתעשה.
הנסיך נזכר במשהו: "נסיכה, לא נעים לי להפריע לך באמצע שאת
חושבת, אבל אמרת לי להזכיר לך את העסקה שעשית עם הגמדון..."
הנסיכה הסתכלה על ארני, ואז חייכה בשמחה: "נכון! ידעתי שזה
יעזור לי! הגמדון מילא לך משאלה תמורת השינוי. למה שללנזלו הוא
לא ימלא משאלה גם כן? תשאל אותו אם הוא ביקש משהו!"
הנסיך הסתכל על הארנב ותירגם: "הוא אומר שהוא צריך לחשוב..."
הנסיכה נעשתה קצרת רוח: אוף! כל דבר הוא צריך לחשוב. איזה
איטי! הארנבים ממש טיפשים!"
הנסיך אמר: "חלקם..." בנימה כאילו נעלבת, ואז הוסיף בחיוך:
"הנה. לנזלו אומר שהוא לא ביקש שום דבר".
"מצוין!" קראה הנסיכה. "אז הוא יכול לבקש משאלה. שיחזור להיות
אדם. לא... יש לי רעיון יותר טוב: שיהפוך לנסיך! זה יחסוך לנו
כל מיני בעיות בעתיד!"
פניו של הנסיך התעוו למשמע דבריה של הנסיכה: "ומה איתי?"
הנסיכה הסתכלה אליו: "ומה איתך?"
"אני לא מתכוון להישאר בן אדם לנצח. היה לי יותר כיף בתור
ארנב. אומנם יש לי אספקת גזר קבועה, אבל אני לא נהנה ממנה.
השיניים שלי כואבות מלאכול כל-כך הרבה גזר!"
הנסיכה התעלמה מדבריו וקראה לגמדון. "לנזלו, כשהגמדון יופיע
תבקש משאלה".
ואכן, הגמדון הופיע. "אה, זה אתם. מה אתם רוצים?" שאל הגמדון
בעצבנות.
"נכון שללנזלו מגיעה משאלה?" אמרה הנסיכה.
הגמדון עיווה את פניו: "כן".
הנסיכה פלטה צעקת ניצחון.
ארני פנה אל לנזלו ואמר: "לנזלו, תבקש שהגמדון יחליף בינינו!"
"לא!" אמרה הנסיכה. "תבקש להיות נסיך!"
"למה את צריכה נסיך הפעם?" שאל הגמדון בעוקצנות.
הנסיכה הסמיקה וגמגמה: "לא. הפעם... זה... לא בשביל..."
הגמדון חייך ברשעות. הוא שמח שהצליח להביך את הנסיכה. ואז
הוסיף בחוסר סבלנות ללנזלו: "נו, תבקש משאלה ונגמור עם זה
כבר".
את הארנב מאוד הלחיצו כל האנשים מסביב. לא היה לו זמן לחשוב
בנחת מה לבקש. בינתיים, הנסיכה התעצבנה, הנסיך ביקש עוד גזר
והגמדון עשה פרצופים מפחידים. אז הוא ביקש את הדבר הראשון שחשב
עליו.
הארנב עשה תנועות בראשו, והגמד מילא את המשאלה שלו.
במקום ארנב, עמד לנזלו- עם כתר על הראש. הנסיכה רצה אליו
וחיבקה אותו. מיד אחר כך הגמדון נעלם.
"איזה יופי! אתה נסיך!"
לנזלו אמר במבוכה: "כן..." והסתכל בהתנצלות על הנסיך.
הנסיך הסתכל עליהם ואמר: "חשבתי שאסור לגעת בך..."
הנסיכה אמרה באיום: "אף אחד לא ידע מזה!"
הנסיך אמר לעצמו: "אני לא כל-כך בטוח..."
הנסיכה הסתכלה עליו בחשדנות: "מה אמרת?"
הנסיך ענה: "אמרתי שאת לא בסדר. מה אני אעשה עכשיו?"
הנסיכה אמרה בשעשוע: "אתה יכול להמשיך להעביר לי דברים..."
"לא תודה!" אמר הנסיך והתיישב על אבן. הוא אמר "גזר".
הנסיכה אמרה כלאחר יד: "אני במקומו של הגמד כבר הייתי משתגעת
מכל הגזרים האלה..."
ואז ארני אמר "גזר" עוד פעם, ועוד פעם, ועוד- עד שנעשתה ערימה
גדולה של גזרים על השביל ואז גם הגמדון הופיע.
"מספיק עם זה! כרית, כרית! אה... גזר, גזר! די! אני לא יכול
לשמוע את המילה הזאת יותר! אני מוכן לעשות הכול בשביל שתפסיק
לבקש גזרים כל הזמן".
הנסיך חייך חיוך רחב: "אם תהפוך אותי לארנב, אני אסכים לוותר
על הגזרים..."
"טוב" אמר הגמדון באומללות, והפך את הנסיך לארנב.
ארני הזיז את ראשו. "עכשיו גם יש לי אספקת גזר וגם חזרתי להיות
ארנב..." תירגם לנזלו את דברי הארנב.
"טוב" אמרה הנסיכה. "הכול הסתדר על מקומו בשלום. זה היה ממש
חכם מצידך ארני. כנראה שלא כל הארנבים טיפשים".
הגמדון אמר: "מה נראה לך? שבחרתי סתם ארנב? בחרתי אחד שיהיה
חכם מספיק ויוכל להפוך לאדם".
"רגע," אמרה הנסיכה "אז למה לנזלו היה צריך לחשוב כל כך הרבה
לפני שאמר משהו?"
לנזלו עמד לדבר, אבל אז ארני אמר משהו והגמדון תירגם: "הוא
אומר שהוא נסיך ואילו לנזלו רק גנן, למה ציפית?" והגמדון התפקע
מצחוק.
הנסיכה התעצבנה ואמרה: "הי! חכה, חכה, עד שאני אתפוס אותך!"
ארני אמר משהו ולנזלו חייך ותירגם: "הוא אמר שאסור לך לגעת
בו..."
הנסיכה רקעה ברגלה. הגמדון נעלם כשהוא מתגלגל מצחוק.
לנזלו, שרצה למנוע בעיות נוספות, אמר לארני: "להתראות ארנב.
היה נעים להכיר אותך!" והוביל את הנסיכה אל השביל. הם החלו
ללכת לעבר הארמון.

לאחר שעברו את הדרך הארוכה חזרה הם הגיעו לארמון. בטרקלין פגשו
את המלך והמלכה.
"שלום" אמרה המלכה. "איך היה הטיול?"
הנסיכה אמרה: "היה נחמד".
המלך שאל: "רגע, איפה הבחור שיצא איתך לטיול?"
הנסיכה אמרה כלאחר יד: "הלך. הנסיך הזה במקומו". הנסיכה פנתה
ללכת וסימנה ללנזלו לבוא אחריה. אז הוסיפה: "אה, כן. צריך גנן
חדש..."
המלך והמלכה הסתכלו בפליאה זה על זו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הי! את שם! את
נראית כמו
בחור!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/1/05 11:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה גייבל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה