הנה את כבר צוללת,
באוזני הקשובות תמיד.
מביטים יחדיו על המים,
הלוחכים את הספינה שתציל,
אותנו ממוות ודאי.
לוחש באוזנייך,
צירופי מילים,
שמכוונים ישר לבטן.
על הסיפון את ואני -
נפתחים אל מול הלילה המתמלא.
ובליבי עוד אש בוערת,
ועל המים פרושה צללית,
וים של כוכבים בשמיים.
מתוך החושך תוקף אותנו אי שקט.
וכמעט מתפתה לכרוע ברך.
אך הנה את כבר צוללת,
באוזני הקשובות תמיד.
ולאמר מילה אינך מאפשרת.
האין זה פתח לסערות,
שיבואו בנוסף לאלו,
שיביאו הרוחות והגלים?
ובליבי עוד אש בוערת ,
ועל המים פרושה צללית,
וים של כוכבים בשמיים.