[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קוביות של לגו צבעוני מפוזרות על השטיח.
קליק קליק אני מרכיבה מהם בית עם עץ וגינה.
בובות הפלסטיק מחייכות אלי, נדחסות בבית הקטן שאפילו לגודלם
המזערי הוא אינו מתאים. אין לי כוח להשקיע בבית יותר גדול.
שיסתדרו במגדל המעוות שבניתי להם. אמא מגיעה מהחדר ומתחילה
לאסוף את הקוביות לתוך הקופסא, למרות שלא סיימתי. זה לא ממש
משנה, היא רוצה סדר ועכשיו, שום דבר לא יעמוד בדרכה, גם לא
חיוכים מצוירים ובכי של ילדה.
אמא אספה לי את הבית.

אני יושבת בחדר. מנסה לפתור תרגילים במתמטיקה. מחר יש את
המתכונת האחרונה, בשתיים האחרונות קיבלתי נכשל ואת השלישית אני
חייבת לעבור.
אני עובדת עם מורה פרטית בתשלום ומורה פרטית בהתנדבות - חברה
שלי, שגם לה יש מתכונת. אבל לה אין מה לדאוג, שני המבחנים
האחרונים שלה היו מצויינים. המספרים מתחילים לרוץ וכל פעם משהו
מפרק לי את החבילה.
אני לא מבינה עד הסוף, עד שאני לא אבין למה דווקא הנוסחא הזו
נותנת לי את השיפוע של פרבולה הפוכה, אני לא אצליח.
אני מנסה שוב וחברה שלי בטלפון מסבירה לי איפה אני טועה. אני
שומעת את הייאוש על קולה. הכול אצלה נמצא במסגרת, פה שורש שם
חילוק פה כפל ומסיימים. אני יודעת מה אני רוצה מגיל צעיר ואולי
אם מישהו יסביר לי, איך מלדעת טריגונמטריה אני אגשים את
החלומות שלי, אולי גם אז הייתי מבינה.
מינוס אחד הרס לי את התרגיל.

הכל היה מסודר. מגדל שאבן אחת שזזה בו ממוטטת את כולו.
אני אוותר על החלום שלי בצבא, אבל אעשה בשירות לאומי את הדבר
הכי אידיאלי בעולם שבסופו של דבר, יעזור לי הרבה יותר.
אני סופרת את הימים. אחד אחד.
המון ריטואלים של זמן סביבי. לוח שנה שתולשים ממנו דף כל חודש,
טבלת ייאוש שכל החמש-עשרה, צובעים בה ריבוע, עיגול מגנטי שמסמן
כל יום שחלף ושבועות ממוספרים ביומן בסדר יורד.
עוד 22 ימי ראשון בשירות. חייבת לחייך לקבלן שבתוכי.
אבן אחת תזוז והכל יתמוטט.

כבר כמעט שבוע שאני לא נושמת. כל הזמן עם אבן שיושבת לי על
הריאות, גוש בגרון חוסם לי את מעבר האוויר. אני חיה על הרגל.
לא נוח לי. גם לא פה ולא שם.
כל רעש מקפיץ אותי. אני לא אומרת יותר כלום, לא מתלוננת, דורכת
על קצות האצבעות כדי לא להרגיז אותך. שלא תפרק לי את המשחק
למיליון חתיכות ותחליט שנמאס לך.
אולי אז השטיח יהיה מסודר, אבל הרבה פחות צבעוני.
ואפילו את הבניין הצר שבניתי בדמעות וזיעה - לא יהיה יותר.
ודווקא הכול לכאורה מושלם, שנינו לא מצליחים להבין, מינוס אחד
קטן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אקסטה עכשיו!

דאון אח"כ.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/3/05 19:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מייה שטיינר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה