מי ימנה ויספור את כולן
את האהבות שהיו לי מזמן
בגיל הבגרות ועד לחתונה
שעשתה לי סוף למסיבה.

זה היה נעים והיה נחמד
אבל קשה לזכור כל אחת
כולן יחד היו לי אוצר
בתקופות ההן זה מכבר.

כאילו חלום ולא מציאות
שאין לקחת ממש ברצינות
אבל בכל זאת היו רגעים
שהם לעולם לא נשכחים.

והיום, ודאי כולן כבר אמהות
שאני פוגש לעתים נדירות
וכעת ילדי נוהגים כמוני דאז
ומזכירים לי, שלצערי, הזמן זז.

היו זמנים ולא ישובו עוד
ואם זה כך, זה טוב מאד
מוטב הציפור שיש לי ביד
מאותן ההן שהיו, ועפו מיד.