א.

כעץ חולה אני נטוע וציפוריו
אילמות בי בשנתן
באור מלא

איך ערגתי אז
למנמוסינה, לבנותיה: למענגת,
ליפת הקול, למעוררת האהבה -

עד שגחה לה ארטו,
כמו בעוגן נאחזה בענפיי

אופפת כול ושחה

מהי רוח בלא אדם
ולמה ייכלא השיר?



ב.

בסולו זה מתחיל. צ'לו
בטונים הנמוכים, איטי
ובוחן
וגושש
ומופתע מעצמו עד שמתאזר,
מותח צעדיו
ללא נושא

רוח מטפסת במעלה הגב
נושפת בעורפי צלילי כינור
הפורעים את הגיגיי.
הם קלים ממני.
מהירים.
אני אוחז בשוליהם.
נישא.

[בשיר הראשון:
מנמוסינה (מ' בשווא, נ' בצירה)- אלת הזיכרון, אם המוזות.  
ביניהן:
המענגת - אאוטרפה, אשר על המוזיקה
יפת הקול - קליופה, מוזת השירה האפית
מעוררת האהבה - ארטו (א' בסגול, ר' קמוצה),
                                   מוזת השירה הלירית
================================
שחה - ש' שמאלית (לשון "שיחה")]