היא הייתה מיוחדת, נהדרת, שונה, אחרת, עיינייה הקרינו פחד, סבל
ובילבול. העתיד שלה היה סימן שאלה גדול, לא ברור, לא צלול. היא
צעדה לבדה אל עולם לא ידוע, מלא שנאה, מוות, כעס, סבל וניצול.
היא הרגישה כמו פליט בעולם, לא שייכת, זרה, שונה. היא הייתהנ
כמו בובה תלוייה על חוט, נשלטת ללא רצונה ע"י אנשים שלא ידעו
דבר. היא חייה בעולם שכסף הוא זה ששולט, בעולם שכסף הוא מדד
לאושר.

בעולם כה כואב, נוקשה אכזר היא כאבה, סבלה, דעכה, נבלעה
ונעלמה. היא הייתה צריכה קצה חוט, טיפה של יחס, מילה קטנה של
אהבה בשביל להפשיר את הלב שכ"כ היה זקוק לאנושיות. היא הייתה
זקוקה למישהו שיחשוף את נסתרות ליבה.
עם משפחה אוהבת, חברים וחברות, היא הרגשיה כמו עץ הנוטה
ליפול...תקועה, ללא יכולת לשנות את מצבה. היא רצתה לצעוק לעזרה
אבל היא הייתה לבד, למי תפנה? היא נותרה לבדה, תקועה באדמה,
מקווה שמישהו יבוא ויושיט יד לעזרה.
היא נואשה לגלות שהעולם סובב לו, מסרב לעצור או לשנות כיוון.

אף אחד לא ראה את ההבדל באותה הילדה, נערה, כמעט אישה. אף אחד
לא ראה איך הצחוק הפך לדמעה, אף אחד לא ראה איך החיוך הפך לכאב
ואיך האושר הפך לפחד. אף אחד לא רצה לדעת, אף אחד לא התעניין.
חלק העדיפו להתעלם, כולם העדיפו לעצום עייניים ולא לראות, כולם
העדיפו לשכוח. סימני האזהרה שהיו שם מאז ומעולם לא נחשפו. לא
היה אדם שידע לפענח ולהקשיב לאמת, לא היה אדם שהצליח להסיר את
המסכות, לא היה אדם שהצליח לחשוף את האמת שכולם ניסו להסתיר
במשך כל השנים.
לאחר שנואשה מהעולם היא יצרה לה עולם משלה, דמיוני, פרטי, עולם
ללא כל הסבל- עולם טוב יותר. כך במשך השנים היא חייה בין
מציאות לדימיון עד שיום אחד היא הרגישה שהיא מתמוטטת, עד שיום
אחד היא ביקשה משאלה.

היא ביקשה מלאך- מלאך שיעזור לה, שיהיה איתה, שיציל אותה.
ואלוהים כפי שכולכם יודעים לא מפקיר אנשים בצרה, הוא שלח לה
מלאך. אלוהים רצה לפצות אותה על כל שנות הסבל, וכך במשך שעות
הוא חיפש אחר המלאך הכי מוצלח שלו. הוא שלח לה את המלאך הכי
יפה, הכי חכם והכי אוהב. הוא נפל מהשמיים ביום בהיר אחד ששינה
את חייה ללא היכר. הוא פיזר עלייה אבקת פיות וניסה להחזיר את
את אותה ילדה, נערה, כמעט אישה בעלת אותו יופי נדיר, מסתורי,
מהפנט שהוא עוד לא ראה כמוהו. הוא ניסה להחזיר לה את החשק
לחיות, את החשק להילחם ואת החשק לשרוד.
הוא לא היה זהיר, הוא לא האמין שזה יקרה אבל הגורל תמיד מפתיע.
הוא היה תמים, הוא לא האמין שיפול בקסמיה, אבל כמו כל אלה שהיו
לפניו הוא גילה שפשוט אי אפשר לעמוד בפנייה. ללא הזהרה מוקדמת,
פרחה לה אהבה בין מלאך לבין ילדה, נערה, כמעט
אישה.

זה היה כמו סיפור אגדה- תחת אור ירח חיוור הוא העניק לה את
נשיקתה הראשונה, ליבה החל לפעום שוב כמו במטה קסם. הוא ליטף את
פנייה, הוא העביר את ידו על גופה והיא עזבה את עולם הדמיון,
היא חשקה במציאות.הוא ויתר על כנפי המלאכים שלו בשבילה. באותו
יום גשום שבו אלוהים הזיל דמעה הופיע בעייניה ניצוץ של אושר,
ניצוץ של תקווה. הוא גרם לה להרגיש כמו שהיא לא ידעה שהיא
יודעת, הוא גרם לה להרגיש כמו שהיא לא ידעה שהיא יכולה.

אך כמו בכל סיפור אהבה אחר לא הכל מושלם. אנשים הם עם קנאי, הם
לא יכולים להסתפק במה שיש להם, לא יכולים לכבד נורמות מוסריות,
הם לא יכולים לראות אנשים אחרים מאושרים. בעולם שכזה כל אחד
לעצמו, לבדו בלי טיפת מחשה, בלי טיפת איכפתיות. אדם לאדם-
זאב.אנשים ניסו לפגוע, אנשים ניסו להרוס, אנשים שהתחזו לאחרים
בשביל להפריע... אנשים שרצו את החיים שלו ושלה לעצמם.
היא ביקשה, בכתה שלא יקחו ממנה את המלאך שלה. הם לא שמעו, לא
הקשיבו.

הוא אמר לה- די!  הוא אמר לה שהיא טועה, הוא אמר לה שהיא גולשת
שוב אל עולם הדימיון, אל העולם ההזוי. היא סרבה להאמין, היא
ידעה שהיא צודקת. ללא אזהרה מוקדמת היא נפלה שוב אל החושך, היא
סרבה להאמין שהוא לא רואה את זה. ניצני האושר נבלו ולא היתה
דרך חזרה.

היא לא חזרה יותר, היא לא הייתה מוכנה לדעת עוד אובדן של אהבה.
היא עזבה למענו, בשביל שהוא לא יידע עוד צער. ויום אחד פקח
המלאך את עייניו וראה שהיא כבר לא שם. הוא ניסה להחזירה אבל
היה כבר מאוחר מידי. היא הפכה למלאך בעצמה, היא הייתה עם
אלוהים והוא נשאר לבד.
לא מבין מה קרה איך קרה שמאהבה כה גדול זה אנשים מתים, סובלים,
נעלמים.