ובין מערבולות קהו חושי
ובוהקה לבן,
כמה קשה לומר תודה.
קשה, אבל מובן.
שמונה ספירות חיכינו עד עכשיו
ובקשר למצור:
או נסלף גופנו בשמן או שנזכור.

קפואים על שמרייך
דברי הימים,
בכל סודותייך כמוסה.
אז איך כל אימת שאני מסביר לך פנייך,
את רק לפני נמסה,
את רק לפני נמסה.

ובין זרדי מערבולות בנית קינך.
כן, כך קינתי מוסיפה עוד משפט.
תמיד ידעתי מה את מפסידה,
אך כנראה שכך גם את.
מה הכוונה?
מה בין מערבולות לאל הלבב פנימה?
ואם כבר הירח מעודד את הגאות אליו,
אז למה גם אני צריך להיות מוצף כשאת קרובה?

קפואים על שמרייך
דברי הימים,
נרתמת בי בכל מסע.
לא במדבר, רק אצלי על הכר,
את רק לפני נמסה,
את רק לפני נמסה.