שתקתי יותר מדי זמן, נתתי לזה לקרות, לא הבנתי מה גודל הנזק
שעומד להגיע.
הם עשו את זה מהר מאוד ולא נתנו לי להגיב.
שכבתי על הגב המום... שלושה ימים.
כשהתחלתי להבין מה קרה לי, ועד היום לא הבנתי לגמרי...
הגעתי אל המסקנה שאני איזה חידוש קטן בחיים.
נסעתי לתאילנד.

נכנסתי לשאנטי, כולם דיברו לאט, וחיכו עד שאבין.
הכל היה כל כך יפה וירוק, והאנשים... הם היו נחמדים.
כשהסתדרתי, לא רציתי לחזור לארץ המטונפת, שלא ינחיתו עליי איזה
משהו.

מפחיד כאן.

המשכתי בחיי בשקט. כשנגמר לי מתאילנד עברתי לג'מייקה, לא
מפסיקים לעשן שם החבריה...
מקשיבים לבוב ומעשנים... ככה כל היום.
אליהם לא התחברתי כמו לתאילנדים.
אבל בסה"כ גם הם חברה טובים.
החלטתי להשאר עד להודעה חדשה.

אז קניתי שם בית, והתחנתי עם אישה, כולם אהבו את כולם.
ויום אחד חלמתי, נזכרתי בארץ.
דם, שחיתות, שקרים ומאנייקים, זה מה יש פה.
אמרתי תודה שאני שם.
התעוררתי.
חזרתי לישון.