אורה דרוקר / לילה לבן |
ספוגה במכות קור של פחד
ועיניי מלאות בחלב מלוח
דביקות מהמסקרה של אתמול
וכפות רגליי קפואות
מתחפרת בשמיכת פוך קרה
וציפורים מצייצות מחרידות את נשמתי
ודמותך האפלה מושכת כמו חטא עתיק
מתרוצצת במוחי הקודח
ועושה שפטים במחשבותיי
הנשפכות כמים עכורים
מתוך הביוב שנקרא ראשי
אתה חובק אותי בלילות
מבלי שבכלל תהיה שם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|