כשנולד יוני כולם מאוד התרגשו, אבא רץ מהר להכין את הסידורים
לקראת הברית, סבא כמעט וחטף שבץ מרוב שמחה וסבתא אמרה "הוא קצת
חיוור... תאכילו אותו".
ורק אמא הייתה עסוקה בלחתל אותו ,להחליף לו בגדים ולנשק את
התינוק הקטן.
ואני עמדתי בצד והסתכלתי בו, פתאום הרגשתי שהעולם נחצה לשניים,
העולם שלי והעולם של יוני. וליוני היו המון אנשים שעמדו בתור
ולי רק חומי הקטן שליקק את ידי, כאומר אני איתך.
ואחרי המהומה הגדולה שעשה יוני הקטן, ניגשתי אליו.
בשקט בלי שאף  אחד ישים ליבו לכך הבטתי בתינוק, מעולם לא
הרגשתי כה מוזר, זה הרגיש כה קרוב ושייך אליי אבל כה זר
ומוזר.
הרוגע והשקט על פניו היו בניגוד מוחלט לרעש וההמולה סביבו ואני
טיפחתי לי רגשות כעס על שהוא לא צריך להתאמץ כדי שכולם יחוגו
סביבו כאילו חזר ממסע כיבוש עולמי.
הלכתי לחדרי שהיה מוכר יותר מכל הדברים שם, הפעלתי את הווידיאו
וראיתי אותי בגילו של יוני. וחייכתי , פתאום הבנתי כמה אנחנו
דומים ושבעצם גם כשנולדתי כולם עמדו והשתאו.
וגם אז סבתא אמרה שאני חיוור וצריך לאכול.
חזרתי לחדר של המלך הקטן, הוא ישן וחייך כאילו אמר: "טוב לי"
ואני נגעתי בידו הקרובה אליי, מגעה היה רך מאוד ונעים ואני
התענגתי על המגע ואז יוני רעד מעט ואני נבהלתי וברחתי משם.
ומאז אני ויוני אוהבים ונהנים אבל אני נזהר מאוד מלגעת בו.