"בדרך כלל בנובמבר היא לא מגיעה".
-"מי?"
"מלכת הקרח".
-"הקיום שלה בכלל מוכח, זו רק אמונה תפלה".
"היא תבוא, כשהאגם יקפא, בשיא החורף".
-"אז מה הקשר לנובמבר?".
"חוזים שיהיה חורף מאוד רציני, הוא אומנם איחר להגיע, אבל
הסופה הזו מאוד חזקה, לפחות ככה הם אומרים".
-"אני עדיין לא חושבת שפתאום תחליט לה איזו נימפה לרקוד על
האגם בלילה".
"את צריכה להאמין כדי לראות אותה".
-"אני צריכה ליהיות ב-high כדי לראות את מה שאתה רואה,
אותה..."
"זו לא סתם נימפה ואני לא מדמיין, יש עליה עדיות בהרבה
מיתולוגיות, היא עשויה קרח והיא פשוט.. גורמת לך לקפוא ברגע
שאתה רואה אותה, מרוב יופי, חוץ מזה, אני לא משקר, אני ראיתי
אותה שנה שעברה"
- "אתה גם עישנת נרגילה עם דריאדות ושיחקת שח-מט עם מינאטורים
בטח"
"את לא מצחיקה, בכל אופן, כשהיא תבוא אז צריכים לשמור על שקט
מוחלט."
-"או מה?"
"אני לא יודע, פשוט צריך".
-"אתה מוזר... איך אתה מאמין לדברים האלה?"
"כי ראיתי אני מסביר לך, אני מאמין למה שאני רואה".
-"אז איך אתה לא מאמין באלוהים?"
"כי אותו לא ראיתי".

- "הבאתי גם צעיף למקרה שיהיה קר מדיי".
"בטח שיהיה קר, יורד שלג, מינוס 4 מעלות לפחות".
-"וגם ככפות, מן הסתם, האף שלי קופא גם".
"לא נורא...".
-"אני באמת לא חושבת שהיא תבוא".
"בגלל זה אנחנו פה, מחכים".
-"בנתיים למות מהיפותרמיה, ממש כיף, אתה יודע?"
"תודי שאת אוהבת את זה"
- "בטח, אני פשוט אוהבת לקפוא, ולרעוד, ולקבל דלקת ריאות".
"נו אז סיכמנו את הנושא"
-"ציניות! אתה לא מבין ציניות"
"את לא מבינה ציניות על ציניות?"
-"די... אני לא יכולה איתך"
"אז תזרקי אותי שוב, יודעת מה? אם זה מה שינחם אותך"
-"מזל שכבר נפרדנו..."
"מה שנכון נכון"
-"אותו בחור אובססיבי לשטויות כמו אז... אף פעם לא משתנה...אף
פע.."
"פעם?"
-"מה זה שם?"
"תהיי בשקט, אני חושב שזו היא!"
-"מה זה "תהיי בשקט?" אתה אל תגיד לי ליהיות בשקט".
"אני רציני, היא תראה אותנו".

-"היא באמת יפה"
"תראי אותה... קולחת את הקרח... מקפיא את הכל מסביבה"
-"היא.. קרח. ממתי יש יצורים מקרח שרוקדים?"
"אמרתי לך, עכשיו תהיי בשקט"
-"אל תגיד לי להיות בשקט!"

"היא שמעה אותך"

"היא מתקרבת, רוצי!"

לקראת סוף הקיץ האגם החל להפשיר, לצד האגם, שני פסלי אדם
טפטפו.