ניצן רך בוקע בזהירות
שני עלעלים לו, נידפים.
שורש זעיר נאחז בזהירות,
גבעול שקוף כמעט.
בתוך נימים דקיקים
כחוט השערה נעים:
מילים, מבט, שתיקה, חיוך
חיבוק ונשיקה.
שני לבבות, שלך שלי
הולמים יחדיו
בקצב הניצן.
מארג שתיקות עדין כתחרה,
בתוכו רקומות מילותייך,
רקומה שבירותך,
ואולי באחד מני יום
ארקם בתוכו בשתיקת אוהבים.
יש חוטים שיהפכו עבותות
אהבה עמוקה.
את ספינת לבך הסוער יעגנו
לרציף אהבתי
השקטה
מוטב תשארי בעין הסערה?
מלחים נמים ומפרשי כזב
את ספינתך יסיטו.
רב חובל האהבה
על משמרתו נרדם
איתך אל המצולות.
איני חושש ממלחייך
אותם אביס
חושש אני משתיקותייך.
גם לב נוקשה כצור, כאבן
יצלול יטבע
במערבולת דממתך.
ליבי כמו לשוני
לא רתומים לעוגן השתיקה.
הן ניצן ענוגה את
חומת המבט
והלא כה יפה את
כזה הניצן
שהביאך, כך בחן
עד לכאן. |
