משה הנגר לא יצא מהנגריה במשך שנתיים ותשע (שנתיים ותשעה
חודשים למוגבלים צופי מבט ספורט שבינינו), דבר שאמנם לא הפריע
לו מעולם אך עם זאת גם לא ממש גרם לו להסס לפני שסובב את אותה
ידית הססנית של דלתו העשויה מעץ בוק מלא, חזק, מסיבי ואיכותי
(כל הזכויות שמורות לבן השמן של דניאל פאר.)
הידית הסתובבה סיבוב מלא ואף הדלת נפתחה, אור מפליא היה בחוץ,
מפליא במיוחד לאור העובדה שהשעה הייתה 11 בלילה ותכל'ס היה
חשוך כמו מאורה של קנגורו בשעת הייחום.
משה הנגר נכנס למכוניתו: טויוטה קורולה חדשה שנת 74, או בשמה
דאז - חיפושית.

משה הנגר ניסה להתניע ולמרבה ההפתעה הוא הצליח. משה הנגר הצליח
לנסות להתניע, זה שהמכונית לא הותנעה זה כבר סיפור אחר.
על מנת לקדם את הפרק, אספר לכם על השעות הרבות שמשה הנגר התאמץ
במאבקו להתניע את הטויוטה קורולה חיפושית שלו, ולבסוף - הוא
עדיין לא הצליח. משה הנגר החליט ללכת ברגל, אחרי 5 דקות הליכה
הוא התעייף, לקח מונית (או טקסי כמו שאומרים בחברה הפריזאית של
מונאקו הניו-יורקית של התקופה) בחזרה לנגריה ולקח את החיפושית
השנייה שאשכרה מניעה ונוסעת (זה גם היה השם שלה למעשה.)

משה הנגר נסע לו לעיתו שבראשו דבר אחד, טוב נו שני דברים.
הדבר הראשון היה - איך לעזאזל אפשר למכור מעיים של יואב שוורד
ב-750 אלף יורו, והשני (והחשוב יותר) - איך ניתן למצוא ולהציל
את "החכם אנטרקטיקה". הכול היה טוב ויפה עד אשר משאית ענקית
וישנה פקדה לפתע את הכביש השומם עליו נסע.
(אל דאגה קוראים יקרים, אני לא מנסה להכניס פה אלמנט של גנבה
ספרותית מהסרט המהולל "דואל" של סטיבן שפילברג).
אז בקיצר, המשאית הזאת החלה עוקפת את החיפושית של משה הנגר, אך
לאחר שעקפה אותה נסעה לאט לאט לפני משה הנגר, כאילו בכוונה,
כאילו התגרתה במשה הנגר.

משה הנגר ניסה לעקוף את אותה משאית זדונית, אך ללא הצלחה, כי
בכל פעם שניסה לעקוף הגיעה מכונית מן העבר הנגדי. הזיג זג
המשיך, פעם זה עוקף, פעם זה עוקף והכל תוך כדי פסקול מוזיקת
מתח שהלחין בריאן אוסטין גרין במיוחד. (ציינתי אגב שאת פני נהג
המשאית המיסתורית לא היה ניתן לראות בצורה מיסתורית אף היא?)
משה הנגר החל מזיע (פעם ראשונה אחרי שנתיים ותשע). הוא לא ידע
מה לעשות עם עצמו (פעם ראשונה אחרי שנתיים ותשע). הוא השתגע
(פעם ראשונה אחרי שנתיים ותשע), קפץ כמו פרד מטורף על כדורי
שמן דגים, כמו סחלב בזמן השלכת ואפילו הייתי מרחיק לכת ואומר -
כמו ג'ו די-מאג'יו (משום מה בספרים איכותיים אוהבים להזכיר את
שחקן הבייסבול הזה, אז אני לא רואה סיבה למה אני לא יכול
להוסיף אותו כאן.)

כאן מגיע הקטע בו באמת אני מוכיח שאין שום קשר (אפילו המקרי
שבהם) ל"דואל" האנדרייטד של ספילברג (מכירים את המרגיזים האלה
שפעם אחת כותבים שפילברג ושנייה אח"כ כותבים ספילברג? כלבים).
כאשר משה הנגר מבין שזה דו-קרב בינו לבין נהג המשאית חסר
הפרצוף, דו-קרב עד הסוף, הוא מוציא את הרובה שלו יורה 6 יריות
מדוייקות בכל אחד מ-6 צמיגיה של המשאית. המשאית נעצרת אחרי
6-ים מטרים. משה הנגר מתקרב אליה, נכנס פנימה מוציא את הנהג
בעל פניי ה-"ראית-ספיידרמן-2?-איזה-סרט-אפקטים-מעולה-זה,
מה-עם-הפרקי-מסע-בין-כוכבים-שהקלטתי-לך? ראית-אותם?".
מיותר לציין שתוך 2 דקות, משה הנגר המשיך לו בדרכו למציאת חברו
"החכם אנטרקטיקה" כשעל המראה הקדמית שלו תלוי מעי גס ריחני של
איזה אחד שראה יותר מדי פרקים של באפי.

"החכם אנטרקטיקה היר איי קום" אמר באדישות להיטית כאשר לפתע
שוטר עצר אותו על מהירות, בעוד משה הנגר מחייך לו בידיעה כי
בקרוב יהיה לו עוד פריט לאוסף המעי הגס המצטבר שלו.
[הכתף של משה הנגר לא הפסיקה להציק לו והוא גירד בעצבנות אותה
בעוד היא מאדימה ואף מתנפחת].