ניסיתי להקשיב למילים שיצאו לי מהפה, אבל הן החליקו החוצה בלי
רשות ובלי שליטה. היה לי שיר בראש שלא הפסיק להתנגן, זה רק
הפריע לי לחשוב בצורה ברורה.השיר התנגן והתנגן וככל שהתרכזתי
בו יותר ככה המילים החליקו לי מהפה. הפסקתי לדבר וראיתי שלא
היה שם אף אחד, סתם דברתי אל עצמי. הלכתי מהחדר, בלבול
וסחרחורת הובילו אותי אל הטלפון והתקשרתי אליו. לפני שבכלל
יצאתי מהבית, הייתי אצלו ונרדמתי לו על הברכיים. חלמתי על השיר
שהיה תקוע לי בראש, הוא עשה לי חלומות טובים. היה רגע
שהתעוררתי והשארתי את העיניים סגורות, שמעתי אותו שר בשקט את
השיר ומלטף לי בעדינות את השיער. שוב נרדמתי והכל מסביבי היה
שקט, אבל עדיין שמעתי משהו ברקע, הייתה לי הרגשה של שקט
כשבעצם,לא היה כלכך שקט. היה לי כלכך קל לעזוב את אותו בלבול
שתקף אותי קודם בבית ואת המילים, שלמזלי אף אחד לא שמע. השיר
השתנה בהשקפתו ועכשיו במקום חוסר שליטה ופחד, גרם לי לשקט
ובטחון.

השיר משתנה כל הזמן ואני באיזו שהיא צורה זורמת איתו, ישנה על
ברכיים של אדם שאני לא מסוגלת בלעדיו או יושבת בחדר עם ספר
מנסה להתרכז, השיר שם ואני איתו. בלי השיר, הצלילים, המוסיקה
לא הייתי מסוגלת לחיות, הנשמה הייתי מתקפלת כמו עלה יבש ונושרת
בסופו של דבר. בלי המוסיקה לא הייתי יודעת, שומעת, רוצה,
מרגישה ונסחפת.

אני אקשיב לשיר עד שאמות ואולי גם אחר כך. המוסיקה תעזור לי
לשלם מחירים יקרים ולעבור זמנים קשים, היא תגרום לי לאהוב ולא
להיפך, היא תגרום לכל הקושי להיות קל.