השעה היתה שבע בבוקר ויעקב בדיוק התעורר, "אני רעב", הוא חשב
לעצמו.
הוא התנער מגושי האדמה שדבקו בו והחל יוצא מהמחילה שלו על מנת
ללחך קצת עשב ירוק ומשובח.
השמש בהקה, מחממת את האדמה הקרירה, מרעיפה קרני חום נעימים על
יעקב שהיה עסוק בלסעוד את נפשו מאיזה סיגלית טעימה אשר צמחה לה
בסמוך למחילתו.
יעקב היה ארנב לבן קטן ושמנמן עם נטיה לטחורים ומשיכה מוגזמת
לחרקים אבל יותר מכל יעקב אהב מסוקים לא סתם מיקם יעקב את
מחילתו קרוב דיו לבסיס הצבאי מ.ק 666.
כל בוקר יעקב היה מתעורר, יוצא ממחילתו ומתנפל על גבעות הדשא
האדירות אשר סבבו מסביב וזהרו בצבעם הירוק כהה על רקע השמים
הכחולים.
לאחר שהיה סועד את נפשו היה יעקב הולך לגבעה הקרובה ביותר נכנס
לישיבת מוצא ומביט מעלה מחפש אחר מסוקים וכל בוקר, ידע יעקב,
שברגע שהשמש מוסתרת בחציה על ידי הבניין הגבוה שממולו יגיח
מסוק, יסתיר לשניה את השמש ויעלם מאחורי הבניין הלבן בעל הצורה
המחודדת.
כל בוקר היה יעקב מתעורר, אוכל, שותה, מתיישב על הגבעה וצופה
במסוק.
יעקב כיאה לארנבים היה בעל איי קיו לא ממש גבוה אבל למזלו הוא
בורך בכמה נקודות בונוס של איי קיו 'ככה על הדרך'.
יעקב לא ידע שהעצם הגדול בשמיים הוא כלי טייס שבני האנוש יצרו,
למה שהוא ידע? בשביל חיה שכל עיסוקה מסתכם בלהביט ישר ולרחרח
כלום זה לא היה בושה לא לדעת פרט שולי שכזה.
יעקב סגד למסוק ומכיוון שהיה קצת יותר חכם מהארנב הממוצע הרשה
לעצמו להסיק מסקנות מרחיקות לכת וטיפשיות בערך כמו שקורה
אצלנו, בני האנוש.
יעקב חשב שהמסוק הוא אל. אל שצריך לסגוד לו מכיוון שהוא טורח
כל כך להתגלות לו ולעוף בשמיים בעיקביות שכזאת רק כדי להפגין
את כוחו.
כל יום היה יעקב מעלה מנחה לכבוד הציפור הגדולה. פעם היה מגיש
לו את מה שאכל לפני כחמש דקות, פעם היה מגיש לו סיגלית בודדה
או ורד ריחנית ולפעמים פשוט היה בא ומתפלל עד רדת החשכה.
יום אחד החליט יעקב לעקוב אחרי הציפור הגדולה משוכנע שהיא
תוביל אותו לתשובה הגדולה של היקום, אמנם בשביל יעקב התשובה
יכלה לענות על השאלה הסתמית של למה יש לו שערות ארוכות מתחת
לאף אבל עדיין ציפה יעקב לתשובה.
נרגש קיפץ לו יעקב למקום המפגש הקבוע שלו עם האלוהים, מחכה
בקוצר רוח לקבלת התשובה. ברגע שראה את האל הגדול מגיע הוא החל
רץ אחריו בכל כוחו. לפתע ראה יעקב בזוית עינו עצם בוהק מגיע
במהירות משמאלו של האל, גאה הביט יעקב באות הנוסף ששלח לו
האלוהים מחכה בקוצר רוח להתפתחות הבאה, ההתפתחות, הוא היה
בטוח, שתביא לו את התשובה ואת הערכת קהילת הארנבים.
לפתע פגע העצם הבוהק באלוהים של יעקב והוא הפך לכדור אש גדול
ולפני שיעקב הבין את פשר העניין, התרסק עליו המסוק והשאיר
מזכרת חרוכה מיעקב, שמת רק כי האמין באלוהים שלו. מוזר קצת.
כמו אצלנו, בני האנוש.