עשיתי את זה. לפני שלושה ימים עשיתי את זה. זו הייתה הפעם
הראשונה שלי. זו לא הייתה החלטה ספונטנית, לגמרי לא, החלטתי
לפני כמה חודשים, אבל מאז קרו כמה דברים שעיכבו אותי, בעיקר
ההורים. הם אמרו לי שזה לא נכון, שאני אתחרט על זה, שאחר כך
אני רק אתאמץ להסתיר את זה, שזה מסוכן, שאני לא בגיל המתאים,
ועוד כל מיני דברים שהורים אומרים בסיטואציות כאלה.

האמת, הרעיון די הפחיד אותי בהתחלה, כי תמיד אמרו לי שזה נורא
כואב, אבל לא רציתי לסגת בגלל פחד לא מבוסס כזה. החלטתי לעשות
קצת מחקר, הרי עם האינטרנט היום לא צריך לחפש הרבה. מצאתי כמה
אתרים עם "חומר עזר", אבל שום דבר שענה לי על כל השאלות, ולכן
החלטתי לדבר עם החברה הכי טובה שלי. היא אמרה לי שהיא לא עשתה
את זה בעצמה עדיין, אבל חברה שלה אמרה לה שזה לא באמת כל כך
כואב, ושזו סתם אמונה תפלה. אז החלטתי סופית שאני עושה את זה.

מצאתי מישהו שיכול היה לעזור לי עם זה, וקבענו להיפגש בחנוכה
ו"לסגור את העיסקה", כמו שאומרים. כל הזמן שעבר מאז שקבענו
להיפגש הייתי במצב שבין חשש להתרגשות, אבל החלטתי, ולא
התכוונתי להתחרט. בבוקר אותו היום שקבעתי איתו נסעתי לתל-אביב
והסתובבתי עם אותה החברה. היא כל הזמן אמרה לי כמה זה טוב שיש
בי כזאת החלטיות, ושהיא לא הייתה מצליחה להגיע עד איפה שאני
הגעתי בלי להתחרט. צחקתי.

הוא לא הצליח לפנות לי זמן עד מאוחר בערב, ואז כבר לקחתי מונית
אליו. הוא בירך אותי עם חיוך, וראו עליו שזו לא הייתה הפעם
הראשונה שלו. אני מודה שהוא נראה טוב, הוא גם היה מצחיק וגרם
לי להרגיש בנוח. לא אפרט מה קרה, אלא רק אומר שזה כאב, לא כמו
שסדרות טלוויזיה ודברים כאלה גורמים לך לחשוב, אבל עדיין כאב.
העסק נגמר תוך שעה ונסעתי הבייתה, עדיין כאב לי כל יום המחרת,
אבל לא היה לי אכפת. הייתי גאה בעצמי, כי סוף סוף עשיתי את
זה.


עשיתי קעקוע.