בלילה, כשאתה ישן לבד, הוא מגיע.
נכנס לחדר בשקט ומתיישב בקצה המיטה, מרפקים מונחים על הברכיים
וראש מורכן מטה. הוא לא מדבר. רק יושב ומדי פעם בוהה בך.
לאט לאט, ככל שהוא יותר בטוח בעצמו, הוא מתקרב, נכנס מתחת
לשמיכה ונצמד. הוא לא אומר מילה, הוא לא צריך - אתם חושבים
בדיוק אותו הדבר.
לפעמים, כשאתה חסר לו והוא ממש בודד, הוא גם מגיע כשאתה ישן עם
עוד מישהו. נכנס לחדר בזחילה חשאית ועומד בפינה. הוא יעמוד שם
עד שתיתן לו אישור להתקרב. הוא מכבד את הפרטיות שלך ויושב על
הרצפה למרגלות המיטה. ובוהה.
כשהאור עולה הוא כבר לא בסביבה.
לעיתים רחוקות הוא קופץ להגיד שלום ולשתות איתך את הקפה של
הבוקר ובאירועים נדירים עוד יותר הוא מזמין את עצמו לשנ"צ.
יכולים להיות ימים שלמים, שבועות, שהוא לא יבוא, ואפילו לא
יטרח להרים טלפון להגיד שהוא לא בא. ולא כי הוא שכח...

יש לך חברה עכשיו, אתם יוצאים כבר שישה חודשים וחצי ומדברים על
לעבור לגור יחד. בלילה הראשון שהתנשקתם, אתה נזכר שאז הוא
הפסיק לבוא לבקר.
הזמן עבר... מידי פעם אתה רואה אותו ברחוב, מציץ מכל מיני
מקומות לא צפויים - חלון ראווה, מראה בחנות, אולי מופיע בכמה
תמונות שפיתחת - פעם הוא מחייך, צוחק, לפעמים סתם נראה מופתע.
הוא השתנה, כן. הסתפר, השמין, הרזה. אתה אוהב את צורת הלבוש
שלו אבל לא יכול להסתכל עליו יותר מידי, קשה לך ליצור איתו קשר
עין.
הוא לא טיפוס מאיים (הוא בכלל לא מדבר) אבל יש בו משהו, בכל
זאת, שקשה לך להתמודד מולו.

אחת בלילה, חברה שלך עזבה אותך.
היא אמרה שאתה אגואיסט וחושב רק על עצמך. שאתה לא יודע איך זה
להיות בזוג ואין לה כוחות להתמודד איתך. כשתתבגר מנטאלית, תרים
לה טלפון אבל גם אז לא בטוח שהיא עוד תחכה לך.
ת'אמת? היא זונה, היא בגדה בך, כן. היא הכירה מישהו אחר, מישהו
שלטענתה "יודע איך מתנהגים עם אישה... משקיע בקשר... מכבד את
הזוגיות".
כל הסיסמאות האלו לא עושות עלייך רושם. אתה יוצא לשתות משהו עם
החבר'ה. מורידים שוט ועוד שוט, אלכוהול נשפך כמו מים. אתה נמצא
במקום אחר עכשיו, כזה שלא חייבים לחשוב בו ברצינות, שלא חייבים
להתייחס לכל דבר.    

החברים גררו אותך הביתה ואתה מרוח על המיטה. הבית שקט, אתה
מתחת לשמיכה, מנסה להירדם אבל הצלצולים באוזניים והמחשבות בראש
עושים יותר מידי רעש. מדי פעם אתה מצליח לשמוע את העובדים של
האוטו-זבל מכינים את הפחים לרחוב ומכינים אותם לבוקר. בשלב הזה
אתה מבין שכנראה לא תישן הלילה.
אתה מתגעגע... לא! לא לזונה! אתה מתגעגע אליו, כל כך מתגעגע
שאתה מתחיל לבכות. אתה מרגיש כמו ילד קטן שהלך לאיבוד באמצע
קניון ענק, מסתכל לכל פינה ומחפש מישהו שהוא מכיר. ולא מוצא.

שששש... רגע... מי זה? יכול להיות שזה...?
כן, זה הוא, הוא חזר. אתה מחייך אליו חיוך מבוייש, אבל הוא...
הוא נכנס לחדר ומתיישב על קצה המיטה עם הגב אליך.
כן, נו טוב, מה לעשות? די הזנחת אותו בזמן האחרון. אבל גם
כשהוא כועס, הוא לא עושה פרצוף או מעשה. סתם יושב על קצה המיטה
ומחכה.
מחכה שתרים טיפה את השמיכה ותיתן לו להיכנס ולשכב לידך.
הוא יקשיב לכל מה שיש לך להגיד, ויחבק אותך עד שתירדם.
הוא יהיה איתך גם מחר בבוקר ובבוקר שאחריו.
עד ששוב לא תצטרך אותו יותר.

לילה טוב...