דמעות השמיים מזכירות לי את דמעותיי שלי
לבי מתרעם בי ואחר מוצאת עצמי רטובה כל כולי
כשם שמתרעמים השמיים דקות אחדות לפני שפורצים הם באותו בכי מר
שוב ושוב נזכרת בך ובין רגע נהיה לי קר
כמעט ויכולה לחוש את חום גופך שכה חסר לי כעת
מדמיינת אותך כאן לידי עומד בשקט בשקט
והזכרונות הללו ממשיכים להבזיק כברקים עמוק עמוק בנשמתי
מכים בי בכל כוחם עד כי נדמה כי מנסים הם לשבור אותי
ברקים החזקים פי אלף מברקי השמיים בעת הסערה הסוערת ביותר
מנגנים בי מיני מנגינות עצובות כמו היה בי פסנתר
לו רק ידעת כמה אפור אני מרגישה עכשיו
תדע אם רק תסתכל באפרורית השמיים בעת סערת סתיו
אולי אז תבין שכשאתה אינך יותר מהשמיים הנני סוערת
אולי אז תראה שבלעדיך כל כולי נושרת ונשברת


ואתה
אתה השמש
אתה היחיד שמצליח להפיג את הקור הזה שבי כאילו היית אש
אתה אותו אור בהיר המפלס דרכו מבעד לאפור
אתה הוא זה שצובע לי בלבן את כל השחור
מקור החום שלי, המעיין ממנו שואבת אני את כוחי
אתה הוא זה שמרגיע, שמשקיט, שמשכיח ומשרה שלווה בתוכי
אתה הוא זה שמחולל בי את הסערה
אבל אתה הוא גם זה שמכבה את הבערה
אתה הוא הסערה
אבל יותר מהכול אתה השקט שבא אחריה.