היום מצאתי את עצמי טס בין בסיס ענן גבוה לבין קרקע מאוד נמוכה
כשמרבד הקצפת נפרש לפני, הצבעים במהירות מיטשטשים ויוצרים
גוונים שאין יכולת לבינתי להבין, אני חולף מעל שדות קצורי יבול
שמבטיחים לי התחדשות מופלאה, מעל שדות חרושים שיכולתי לקבל את
לידתם והאגמים השלווים שנראה כאילו הזמן עצר לו רק כדי שהשמש
בנסיקתה תוכל להשתקף בהם כסימן לחיים שאפשר להמשיך.
ההרים והפסגות אשר מלווים אותי בגובהם כאילו שרוצים לאשר לי את
נתיב טיסתי היעד קרוב יותר מתמיד ואני מתחיל בהכנות לפני
נחיתה. הדממה מלווה אותי בגישה וכמעט נגיעה, המסלול הרחב נפתח
לפני והאורות דולקים. עוד רגע ואני מיושר סופית על ציר מסלול,
חריקת הצמיגים על הקרקע כמבשרים לציפורים לפנות לי דרך ולהמשיך
במעופם הבלתי פוסק. עצירה חלקית ופינוי מסלול, חניה.
אני נכנס לאוטו ונוסע כמהופנט ומבין כמה חבל שאנחנו לא ביחד. |
