[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיל שמגר
/
אירופה של 1939

קר. גשום. ושקט. ככה היה עוד בוקר ביומו של X. X היה ספק נער
מתבגר ספק מבוגר. היו לו כמה אהבות בחיים. הגדולה מביניהן
הייתה בירה. בירה הייתה אחת הדברים הקסומים שראה X בימיו.
כשפגש אותה לראשונה הייתה מלקטת פירורי לחם שנשרו מדוכן הפלאפל
בשעת אחר צהריים מסוימת. היא הייתה אז קטנה, רזה, רעבה. היא
הייתה כלבת רחוב. X התאהב בה במבט ראשון. דבר שלא הפתיע אותו
או את משפחתו הקרובה וחבריו, כיוון שבעלי חיים, וכלבים, היו
מרכז חייו של X. שבגיל 30 כבר ראה כלבים מכל הסוגים בכל מצב
אפשרי. ניתח בעלי חיים בתור עוזר וטרינר, או אפילו בתור ילד
היה מוצא גור חתולים ברחוב ומטפל בו כאם ברך הנולד. כך מצא את
בירה. אותה כלבה מעורבת רזה ברחוב. שכיום יש הטוענים שהיא
הכלבה המאושרת בעולם. ו-X יעשה הכול כדי שזה יהיה נכון. את
עצמו יקריב למען אותה ידידת נפש שלו.
אותו בוקר, X הרגיש כרגיל. אין משהו מיוחד. סדר יומו היה קבוע
מראש לאותו יום. מנוחה, מנוחה, ועוד מנוחה. ככל יום שבת. X
אומנם לא היה בטלן, אך ידע להנות מ"כלום". תמיד נהג לומר
"שעמום, יתכן והוא המתנה הגדולה ביותר שאלוהים נתן לאדם." ו-X
בהחלט נהנה מלעשות כלום. היה נוהג לקחת את מנגן הדיסקים
למרפסת, את בירה, ודיסק משובח של רוק קלאסי. כוס מיץ ענבים קר,
ונשכב בשמש. המוזיקה הייתה מתנגנת בקולי קולות. "כן," חשב
לעצמו, "אחרי מה שאנחנו עברנו מהשכנים האלו מגיע להם לסבול את
המוזיקה שלי, נכון?" היה פונה אל בירה. בירה שנהנתה בשמש, נדמה
הייתה שמחייכת. ספק מבינה. אבל כש-X היה מרוצה גם היא.
באמצע אותו יום, הגיע אות קול טורדני ש-X הכיר היטב. "תרד עם
הכלבה בבקשה X", אמר הקול. הקול היה של לא אחרת מאמו שלו.
האימא שלעתים אהב, ליתים אף שנא.  כל כך היה לו טוב באותה
בטלה, שעשה עצמו לא שומע. אמו לבסוף הגיעה למרפסת ואמרה, "רד
עם הכלבה X, קדימה". X קם לאיטו, נמתח. מנצל כל רגע בשמש הזכה.
לבש ג'ינס, זרק על עצמו את חולצת הפרודיג'י שלו, החולצה הקבועה
לימי בטלה, ולקח את בירה לסיבוב רגלי. "בואי בירה, הולכים
לטיול!", אמר, ובירה כתגובה קפצה עליו משמחה וקשקשה בזנבה.
במעלית פגשו, איך לא את איתן. איתן כבר חודשים מנסה לרדת
במשקל. גם מצליח. השיטה שלו לעשיית ספורט היא לקחת ספר, לרדת
במעלית למטה, ולעלות במדרגות את כל שבע הקומות של הבנין. כך
היה עושה שעה-שעתיים בשבוע. X, שדבר זה לא הפריע לו, אך ידע
שאביו מאד לא מרוצה מהעניין. "המעלית לא נועדה לספורט." היה
טוען. X החל בשיחת חולין. גם שיחות החולין שלו היו קבועות.
לפחות למעלית. היה מחייך, "שלום איתן. מה שלומך?" היה אומר.
וכך היו עוברות השניות הארוכות במעלית. לעתים בשתיקה, לעיתים
בשיבוח בירה, ולעיתים השיחה התגלגלה לענייני פוליטיקה או ספורט
שX היה בקיא בהם.
אותו יום היה מעונן. X יצא מהמעלית, נפרד מאיתן, והלך לדרכו.
היה קר. קר מאד. "כמו בפולין" חשב לעצמו X. בירה קפצה ורצה לכל
עבר. להוציא מרץ. או כדי להתחמם. רק היא יודעת. בכניסה לגינה
הציבורית יצאה אישה ממכונית. אישה בסביבות גיל ה80 חשב לעצמו
X. "היא כלכך נמוכה שספק אם היא מגיע לדוושת ההגה", תהה X.
"פלא שיש תאונות דרכים כשנותנים לאנשים שבקושי רואים לנהוג?".
X היה נהנה לרוב מבדיחות ציניות. "כך שרדתי בפולין", היה טוען.
"בלי הבדיחות הציניות הפרטיות שלי שם, ספק אם הייתי חוזר
בכלל.", ספק כתירוץ ספק כאמת.
בגינה עצמה היה ירוק, והיו עצי אורן גבוהים. "כמו באירופה של
1939. מעונן, קר, וירוק" תהה X. המשיכו ללכת הוא ובירה,
ובתהיות הרגילות על מה באמת קרה לKGB, X הבחין באיש חשוד. האיש
הזקן הלך, והיה כאיש שרודפים אחריו. X התעלם. בחזרה X ראה רכב
משטרה מתחת לביתו. הוא לא קישר אף לא לרגע בין הדברים. מה שעבר
לו בראשו היה אותה סבתא שנבהלה מבירה, חדה שתקוף את נכדתה
התינוקת. דברים כאלו הרגיזו את X. תמיד טען שכלבים הם היצור
הטהור ביותר שברא האל, אם יש אחד.
ואז ראה X, הוא ראה את האיש שברח. הוא ראה את האישה הזקנה. הוא
ראה מכונית. דם. צעקות ובכי. את הכל הוא ראה. איש שכב על הרצפה
מדמם. מת. עדיין לא כיסו אותו בניילון אפילו. X שכבר עבר דברים
קשים מזה, כמו בפולין, היה קר, ולא אמר דבר. רק החזיק את בירה
צמוד אליו. כאילו חיבק ללא ידיו אותה. ואמר לעצמו "אל תגידו
שלא אמרתי לכם... אסור לתת לנשים לנהוג...", וחזר לביתו. קר.
כאילו לא קרה כלום. חזר לבטלה הקבוע שלו, למוסיקה, למנוחה. רק
לא ידע שהאיש, היה אותה נפש תאומה, אותו חבר לאינטרנט איתו
התכתב במשך שנים. אותה הפתעה לה חיכה. אותו הדבר אשר היה אמור
לשנות את חייו. אך לX הייתה את הבטלה שלוף ואת בירה. מה אכפת
לו מהעולם? כמו באירופה של 1939.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רגע אז איפה זה
זילנד הישנה?

יעקב פופק תוהה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/1/05 23:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיל שמגר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה