המשרד של ד"ר גרינברג נמצא בקומה החמישית,
הקומה האחרונה של בנין מסחרי קצת חיוור בתל-אביב. בניין מיושן
שמלכתחילה תוכנן ללא מעלית.
וכשאני עולה במדרגות לד"ר גרינברג, אני עולה לאט,
לוקח את הזמן.
מותר קצת לאחר לתור אצל ד"ר גרינברג,
וחוץ מזה, למה להזיע בלי סיבה?
כשאני מגיע לקומה הרביעית
קומת השיווק והפירסום של איזו חברה זוטרה שמנסה כמו כולם לשרוד
בג'ונגל הביזנס,
אני מסתכל לצדדים
בודק שאף אחד לא מציץ
ודופק ספרינט בחמש המדרגות העלובות שעומדות בין הקומה הרביעית
-למשרד של ד"ר גרינברג
זהו
אני במשרד הממוזג
נוקש קלות על הדלת שמימין, נכנס באיטיות
מתישב
...
..
.
יצאתי אחרי קצת פחות משעה מהשיחה עם הפסיכולוג.
מחויך ומהורהר,
פתחתי את דלת המשרד הממוזג, שמופנית ישירות אל גרם המדרגות
היורד אל הקומה הרביעית,
ובלי לבזבז רגעים מיותרים - זינקתי בקפיצה וחצי הישר לקומת
הנורמלים
...
נו, אלה מהשיווק, שנלחמים בג'ונגל של הביזנס...
השתלבות מהירה במסדרון הסואן של הקומה הרביעית,
וזהו,
עכשיו
כבר אף אחד לא יודע
...
אני נורמלי, חלק מהנוף.
אני מבחינתי כל הזמן הייתי בקומה הרביעית,
אני בן בית של הקומה הרביעית,
אני אחד משלהם,אם לא סתם בן של אחת הנפשות הפועלות.

גרם מדרגות אחד עלוב, דילוג אחד קליל,
מפריד בין הנורמלים לבין -
אלה שיורדים מהקומה החמישית.

וכשחזרתי הביתה אמא אמרה לי
שהנורמלים הם דווקא אלה שבאים מהקומה החמישית
הנורמלים שלי היא אמרה
סתם פוחדים
להתמודד