|
מקפלת שמלה וזכרון עולה
מאותו ערב שנחרט בראשי
חשה מגורה ושורטת את בשרי
להתחרט...
נועלת סנדל
מהססת
בוהה בענן שחולף במהירות
מעין דמות מסתורית
שמזכירה לי -
אותך
קח אותי איתך
מפה לבנה עוטפת את גופי
ממתינה רק לך
תחזור...
מעבירה אצבע
ונרדמת...
לבוש מסכה
חלק לשון
כמו נחש שמתפתל בחשיכה
נראה לי קרוב
אבל בעצם רחוק
עומדת על הגבול
בין השנאה לאהבה |
|
|
לא שניצלים!
שנאוצרים!
ולא על הגב!
על האוזן!
ד"ר מישה רוזנר,
מתגונן ומסבך את
עצמו עוד יותר
כשהוא ניצב ערום
מול זאת שאהבה
את התל אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.