ויהי כי בעשור הראשון לתשוקתו זו, בער בו הרצון ובערה בו
התשוקה. ארבעים יום וארבעים ליל לא ישן מפאת הרצון העז לממש
תשוקה זו, או שמה היה זה מן הפחד?  וירא מהתשוקה המובילה אותו
בדרכיו והגורמת לו אובדן חושים, וימשיך בדרכו, ולא תעלם היא,
כי תתחזק.

ויהי בעשור השני לתשוקתו יהה כסומא.
חכם, אך אינו מסוגל לדבר
חש, אך אינו מסוגל לבכות
כואב, למעשה, מכאיב בעיקר לעצמו...
ויתעלם מתשוקתו, וזו לא תלך אלא תתחזק לה, תתעצם.  וזו תוביל
אותו אנא ואנא, ויהה נד ברחבי לבבו, מבכה את מר גורלו ופחדנותו
על שלא ידע לנצל זמנים.  ולא יידע לנצל גם את הזמן ההוא,
ויחלוף.

ויבוא העשור השלישי לתשוקתו עליו, ויהה מתעלם מתשוקתו זו
וימות.  רגליו וגופו יכזיבוהו, חושיו יבגדו בו, כוחו יאבד.
ליבו ייקש כאבן אשר הבוערת בתשוקות והטובה בהנאות לא תרככהו.

ויעבור העשור השלישי, ולא יידע עוד תשוקות ויסתפק בחייו
העשירים בכל אך הריקים מתוכן עד אשר העשור הרביעי יגיע.
וירא כי בעשור הרביעי בפתח והוא ככלי ריק, ויאבד עצמו לדעת,
ויאמר בכלות ימיו: "אשרי אלוהיי אשר הביא סוף ליסוריי. קצה
נפשי במקום אחד ועתה, אולי אנוד ברחבי הארץ ללא דקירות בחזי"

ונפשו תלך מעימו ומעימנו ויהה גוף ריק, מנוקז מנפש ודם.