אז מה?
חסרה לך ההתרגשות, אה?
אני כבר לא נראת לך אותה ילדה מטורפת שאתה לא יודע איזה טריק
היא תביא לך מחר, אה?
כבר לא מתעקשת על כלום... כבר לא... כבר לא מעוררת בך את
הטירוף הזה... כבר לא...
רצינית מדי.. בכיינית מדי.. מצפה, מצפה הרבה יותר מדי...
הרבה יותר ממה שיש לצפות, הרבה יותר ממה שמתאים לך לתת.
חיה את העבר. לא עומדת על העקרונות, העקרונות שכל כך חזקים
באופי שלה, שחרוטים לה בנשמה. העקרונות שאתה כל כך שנאת.
העקרונות שבהם הית מאוהב...
אל תתאמץ, אין צורך להראות נחמד, הילדה היא אותה ילדה. ילדה עם
הראש בעננים. ילדה שיודעת עם מי יש לה עסק.
יודעת, שונאת, מאוהבת -  בדיוק אותה תחושה...
ולא, אתה לא האביר שלי. אתה לא תציל אותי מאסונות החיים ולא
תשמור עלי בלילות מפני הזאבים. אתה רק תהיה שם תמיד. גם אם לא
במודע. תמיד הפרצוף שלך ישאר לי מול העיניים, תמיד המילים שלך
יתנגנו לי במחשבות.
ולא, זה לא העיניים היפות שלך. עיני כלב. אני לא שם יגלל אותן
סיבות כמו כל האחרות אותן אתה מאכיל בנחמדות שלך.
אני כבר מכירה בך את כל הדברים הכי רעים. אני שם בגלל מי שאתה,
עם כל הרע, עם כל העצבים שאתה מביא לי, עם כל זה שאני מבינה
שאתה לא הבן אדם...
אני שם כי אתה בדם שלי... כמו אח שלי... כמו חלק ממני שאי אפשר
להפריד...
ולא, לא המילים הגדולות הן הקובעות. לפחות לא כרגע. מילים
אמרנו יותר מדי. כל השנים האלה ידענו להגיד הרבה מילים גדולות
שלא עשו את השינוי.
החיבוק הוא שקובע. היום אני כבר מבינה שהוא לא משנה את החיים.
אני מפחדת לחשוב שאולי הוא לא משנה שום דבר.
ובכל מקרה-החיבוק הוא אמיתי. הוא-הוא האמת! והוא לא אומר הכל
כמו שנהגתי לחשוב. לצערי הוא זה שעושה אותי כזאת קטנה.  הוא
גורם לי להתמכר, גם ברגעים שאני חושבת שזה בכלל לא אפשרי.  הוא
זה שעושה אותי כנועה ומסכנה.
ולא, אני לא כזאת. אני אותה ילדה פסיכית בת 16. ככה אני מגשימה
את עצמי בחיים.
אותם חופים של תשוקה הם החופים שלי, אותם חופים שכל כך רציתי
להכיר לך. זוכר אותם? פעם הם גרמו לך להזיל דמעות.
פעם כל כך רצית ולא הית מסוגל. ואני האמנתי עד שזה נישבר. אני
נשברתי ואתה כבר לא רוצה. מסוגל אבל כבר לא רוצה. כבר לא זוכר
את הילדה היפה מהכפר שאותה גם אני כמעט שכחתי.
אבל אני אזכר. ואני יודעת שעוד תהיה לי אהבה. ואני יודעת שאני
עוד אשחף ואמצא את התשובה. את התשובה שלי ולא את התשובה שלך.
ואתה התבלבלת! אני לא אחת מהכוסיות שנופלות עליך. לעולם לא
היתי ולעולם לא אהיה. אני לא צריכה את ההבטחות שלך ואת היציבות
שלך. כבר קיבלתי מזה מספיק. אין בי קנאה וגם לא את הפחד להפגע,
כמו שאתה בטעות פירשת. רק את החום שלך, את ההרגשה שאתה שם
בשבילי, כמו שאני תמיד אהיה שם בישבילך...
ועם כל העצבים והציפיות-זאת לא המהות! המהות היא האש שבערה.
האש ששרפה אותי מבמפנים.
ונשפכו המון מים מאז... וחשבתי שזה כבר לא קיים ושהלהבה נכבתה.
אבל היא תמיד דלקה. האש שנצחית ששום דבר לא יכבה אותה כבר,
אפילו לא ההצהרות החסרות רגישות שלך, אפילו לא העצבים שאתה
מביא לי ואפילו לא העובדה שאתה טוען שזה כבר לא בוער בך...
אתה האש שלי, אתה המלך הקטן שלי...
ואני כל כך רוצה, כל כך רוצה שתהיה מאושר. אני תמיד אהיה המלאך
השומר שלך, הילדה השרוטה עם העיניים הבוערות שרואה בך את מה
שאיש לעולם לא ראה. הילדה שאוהבת אותך אהבה ללא תנאי...