ביקורת על התוכנית של מינו בר

ליבי יוצא אל אנשי הרדיו, תחשבו רגע, באים אנשים במשך שנים
ועושים תוכניות שבהם הם נותנים את הנשמה עם מרב ההשקעה, ואיזה
סידרה בשם "אורווד", על חוואי מזדקן אלמן ובודד שמשודרת אי שם
בערוץ 2, תקבל יותר חשיפה ופרסום מהם.
וכדי שנבין עוד יותר את הפרדוקס, תחשבו רגע, מתי בפעם האחרונה
שמעתם רדיו? לא זוכרים? אולי בדרך לעבודה בבוקר? במשרד? בימי
שישי עם העיתונים? הרדיו איתנו תמיד וגם אם לא הדלקתם את המקלט
הישן והטוב, הרי גם בטלוויזיה עצמה משודרות היום רוב התחנות.
מסתבר שגם אחרי 100 שנה של קיום, הרדיו עדיין מצדיק עצמו
וממשיך להיות משפיע, אהוב ופופולארי מתמיד.

מינו בר הוא אחד מכוכבי הרדיו. כלומר - אין לנו מושג איך הוא
נראה, אנחנו כמעט ולא יודעים עליו כלום, אבל תוכניתו ברדיו לב
המדינה היא אחת התוכניות הפופולאריות בתחנה והאהודות ביותר
בקרב אוהבי המוזיקה המזרחית.
לי אישית כמעט ולא יוצא לשמוע את מינו, מצטער אחי אבל באותו
זמן יש את ורדה רזיאל, אך מדי פעם כשאין לי סבלנות לשמוע צרות
של אחרים ונחמה אני כבר לא מוצא בזה מעביר אני למינו. "חגיגה",
"אחלה", "נשמה" ו"כפרה" הם חלק ארי מהמילים, הביטויים והתחושות
שמינו מטיב להעביר, בשעתיים של חיקויים, הפתעות, פרסים,
חידונים ואשליות. הכול תוך אווירה עולצת כמו במסיבת ר"ח של גן
עירית. עם החדש של קובי פרץ, ביחד עם חיקוי משכנע של ערפאת
וצ'ופר של ארוחה זוגית בטיילת בבת ים. איך אפשר לפספס? בסה"כ
שעתיים קלות דעת מהנות ודי מפגרות שבסופן נשארים עם חיוך דבילי
מרוח על כל הפנים.
מינו בר, רדיו לב המדינה 91 FM ימים: א-ה, בין: 16-18 .