אז נתחיל ככה, בעורך הראשי, יובל, כן אתה קורא עכשיו ואומר מה
לי ולחתום למטה? אז יובל, כשהיית מבקר הטלוויזיה של ידיעות,
הייתי בן לא יודע כמה, 16 אולי 18 ומה אני אגיד לך, בלי להישמע
חנפן (זה בכלל אפשרי?!) הטור שלך היה הדבר הראשון שפתחתי
בבוקרו של יום. מאז חלמתי, שיום אחד, אם יתאפשר הדבר, אשמח
להיות איזה יובל נתן קטן, כי בשבילי עיתונאות זה אתה. אז למורה
הכי טוב בלי שהוא אפילו יידע, תודה.

איילת, או איילת, עד כמה מכה אני על חטא בגללך, דמעות שליש
הזלתי, וצער רב חשתי וכל זה בגלל שלא שמעתי לעצתך וניסיתי
להיות "מיוחדג'" כהגדרתך. ומה כבר עשיתי? את שואלת. ובכן, פעם
כשהיה את "איילת מטיילת" בקרת באיזה קרקס וסיפרת על לוליינים,
חיות, קוסמים ושאר מיני מזיקים ואני ברוב המיוחדג'ות שניסיתי
לסגל לעצמי החלטתי לטייל בקרקס בעצמי. ואת מי אקח עמי? את
שירה, בחורה נפלאה שנכון שהייתה מאוד לחוצה על חתונה אבל אני
אהבתי אותה נורא עד שלקחתי אותה עימי לדייט בקרקס המפורסם,
והיא חשבני לאיזה אינפנטיל מדופלם והשאירה אותי בודד ומיותם.

לכבוד מר דוד משה כהן היקר.
הנדון: בכיינות יתרה על היותך תושב קריית שמונה.
דודו שלום, תקשיב לי, ותקשיב לי טוב, אני גר בראש העין שזה
בסה"כ 15 דק' באוטו מת"א ותאמין לי, שאחרי אינספור דוחות חניה,
ואפילו גרירה בשתיים בלילה, שגם אני לא אוהב את ת"א. אבל מה
לעשות, היא שם, היא קיימת והיא גם נורא מיוחדת. כן אני יודע,
אתה תקוע בחור בסוף העולם ונכון, לא זרקו עליי טילים כשהייתי
קטן, אבל היי, כשיתחילו להוריד לך מס הכנסה על המיליונים שאתה
מרוויח "מתרבות ההבל והריק" כהגדרתך, יהיה מותר לך לבכות. עד
אז, תמשיך לעשות את מה שאתה עושה הכי טוב - לכתוב.

ואחרון חביב, אביעד קיסוס. אתה גבר גבר, הבאת לי ציון 90 בקורס
מבוא לאנתרפולוגיה "בבר אילן". איך? מי? מה? אז כך זה היה:
לפני שנתיים הייתי צריך לכתוב עבודה על סמלים תרבותיים. ובעוד
שכולם כתבו על מגן דוד ויום הזיכרון, אני לקחתי את המאמר
המופתי שכתבת על ברנדון וולש אחרי התאונה שהייתה לשחקן המגלם
אותו, ופשוט העתקתי אותו מילה במילה, והגשתי אותו לבדיקה. למה
רק 90 אתה שואל? פשוט בגלל שזה לא אקדמאי, אבל כבר אז רשמו לי
על מחברת העבודה, שעם כזה כשרון כתיבה, אני עוד אצליח נורא...

נ.ב.
בפעם הבאה על המסע רוחני שלי ושל אורית, התמונה במראה בארון של
אליען והאופנה החדשה על פי ליסה.

שנה טובה
אבי שושן