הדבר הראשון שאני רואה כל בוקר כשאני עולה לאוטובוס זה היא.
האלה המדהימה הזו. יושבת ליד הבלונדינית עם המסטיק והפלאפון
שתוקעת בי מבטים מוזרים. יש לה שיער שחור ועיניים כחולות
בהירות וכשהחברה הבלונדינית שלה מדברת אליה היא רק מהנהנת
ומשחקת עם התנוך שלה.
במושב מאחוריה יושבת אישה בגיל העמידה, מסודרת ומסורקת ומאופרת
ומתנהגת כאילו שהאוטובוס הזה כולו מזוהם. האוטובוס שלי! לידה
יושבת עובדת זרה. פיליפינית אני חושב. והיא מדברת עם החברה
האתיופית שלה מהמושב ממול. ואני חושב למה המדהימה שלי חברה של
הבלונדינית.
במושב לידי יושב חייל עם נשק והוא עוד שניה נופל ונרדם לי על
הכתף. אז זזתי. ועכשיו עלה לאוטובוס עוד ילד מהשכבה. אנחנו
מחליפים שלום וזהו.לפני שנה הלכנו מכות כי הוא זרק לי את התיק
לפח ואני זרקתי אותו לפח. עכשיו עלה אחד עם שרוול והרבה שיער
והוא מחייך אלי. אני לא מחייך בחזרה.
כל האנשים האלו שאני רואה כל בוקר כבר שנה וחצי ואף פעם לא
דיברתי איתם. אף פעם לא אמרתי לה שלום ואף פעם לא שאלתי את
החברה הבלונדינית שלה מה תקציב המסטיקים שלה וכמה החשבון
פלאפון שלה. לא יצא לי להגיד לאשה בגיל העמידה שתפסיק לעשות
הצגות ולהתנהג כאילו שהאוטובוס שלי לא מספיק טוב בשבילה. אני
כנראה לא אשאל אף פעם את האתיופית איפה היא עושה את הצמות
המדהימות שלה ובטח שלא יהיה נעים לי אף פעם להגיד לחייל לישון
קצת בלילה לפני כדי שלא יירדם עלי. ואני לא יכול לצעוק על הילד
הזה ולהגיד לזה בשרוול שיפסיק לחייך אלי. אני יכול להגיד, אבל
אני לא רוצה. זה יהרוס את האווירה באוטובוס. יהיו מתחים וכל
ה"ביחד" של האוטובוס יפגע. כי כבר שנה וחצי שאני יודע הכל על
האנשים באוטובוס שלי. אני יודע מתי האישה לובשת את אותה החליפה
רק עם שיפוצים קלים, כדי שהיא תיראה קצת אחרת, כאילו חדשה.
ואני כבר יודע מתי היא מקשיבה לחברה הבלונדינית שלה ומתי היא
חושבת על דברים אחרים. ואני יודע מתי לבלונדינית יש חבר חדש.
אני יודע שהילד הזה נורא מצטער שרבנו ולא מסוגל לבקש סליחה.
והסיבה שהחייל תמיד נרדם באוטובוס זה בגלל שכל השבת הוא עם הבן
שלו שהוא כמעט בן שנתיים. על הפיליפינית והאתיופית אני לא יודע
כלום. אז אני ממציא להן חיים. שהאתיופית היא אינטיליגנטית
ומוכשרת אבל בגלל הצבע שלה היא עובדת כמזכירה. ושהפיליפינית
משאירה בעל ושתי בנות לבד בבית כל יום כשהיא הולכת לנקות חדרי
מדרגות. גם על הזה עם השרוול אני לא יודע הרבה. אז החלטתי שיש
לו קיבעון בלסת שגורם לו לא להפסיק לחייך.
את האנשים האלו אני הכי אוהב בעולם. יותר מהחברים הטובים שלי,
יותר מהחברה שלי ויותר מהמשפחה שלי. כי האנשים באוטובוס שלי
מקבלים אותי בלי תנאים ולא חשוב להם לדבר אתי וכשאנחנו יושבים
אחד מול השני אין שתיקות מביכות. והניכור הזה עושה לי טוב.