היא יפה, כל כך יפה,
עם לב מלאך בוהק בתוכה.
היא יותר מכל מה שתוכל לדמיין,
לאף אחד אין אהבה כמו שלה.
היא הטוב בעולם,
הכוכב שזורח ממעל
ומאיר את השמיים השחורים,
באור תקווה ונחישות,
אור שמחה וניצחון.
היא אוצר בפני עצמה,
ליבה מקדש, טהור ממי מעיינות.
היא פרח צחור במדבר שומם,
מקור כוח העולם.
שורשיה רקומים זהב טהור
ועיניה הן זוג יהלומים בורקים,
באור השמש החמה.
והיא יפה, כל כך יפה,
והם לא מבינים מה נפל לידיהם.
ויש לה חיוך שגורם לפרח לפרוח,
לרוח לנשוב בליטוף,
לשמש לצאת מבין עננים קודרים,
לחושך להתכסות באור.
הם לא מבינים מה כוחה של אהבה,
שיוצאת מנפש טהורה,
מגוף אישה עם נפש ילדה,
מטוהר כובש של אלילה.
הם לא מבינה שהיא הרבה יותר ממה שנראה,
שליבה מתמוגג בראותה אהבה.
הם לא מבינים שהיא הרבה יותר טובה,
שהיא לוקחת הכל על עצמה
ורוצה את טובתם של אחרים,
טובתם של אלה שכן אשמים,
טובתם של העיוורים שלא רואים
את מה שיש בה.


14.12.2004